(ר"ע) וניניב םולש

םילשורי יגולונכט ןג
96951 םילשורי ,82 .ד.ת ,98 ןינב
.02-649-0740 :סקפ ,02-649-0750 :לט
info@shalombeinenu.org :ינורטקלא ראוד
 
 
חנוכה
על הנסים ועל התשועות ועל הנפלאות
 
  בעשרים וחמישה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקין נרות בכניסת ערב שלפניו, וכך גם בכל שמונה הימים. 
" מאי חנוכה?  דתנו רבנן:  בכ"ה בכסלו, יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון (ימי חנוכה שמונה הם, שלא לספוד בהם ולא להתענות).  שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל.  וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.  לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".  (שבת כ"א:)
 
"בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על בני ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם.  וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני".
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום עשרים וחמישה בחודש כסלו היה.  ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד", ומשנעשה להם הנס "התקינו חכמים שבאותו דור, שיהיו שמונה ימים האלו שהתחלתם כ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל ומדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה שמונת הלילות, להראות ולגלות הנס.
וימים אלו, הם הנקראים חנוכה.  רוצה לומר:  חנו- כה, שביום כ"ה בכסלו נחו מאויביהם".  (הרמב"ם ואחרונים)
 
 ומדוע היו צריכים להמתין שמונה ימים עד שיהיה להם שמן טהור?
לפי שהיו כולם טמאי מתים, מחללי המלחמה אשר עסקו בהם, והוצרכו להמתין שבעה ימים לטהרתם, ויום אחד לשם כתישת זיתים טהורים.
ותמוה שהמתינו, שהרי טומאה הותרה בציבור, כלומר, שאם נטמא רוב הקהל- רשאים לעשות כל עבודות המקדש גם בטומאה.  ואם כן למה המתינו שבעה ימים לטהרתם?
אלא, שאף-על-פי שיכולים היו להדליק המנורה גם בשמן טמא, לא רצו- מפני שהיתה זו הדלקה ראשונה אחר הפסקה, הדלקה של חנוך.  וכל דבר שצריך חנוך מקפידים בו בכל חומרות הטהרות.
 
צא וראה, כמה חביבים הם נרות חנוכה, שהם זכר ודוגמא למנורה שהיתה במקדש, וכמה חביבה המנורה שהיתה במקדש שהעלאת נרותיה שקולה כנגד כל הקורבנות.
ומהי גדולתם של הנרות האלה, נרות חנוכה ונר המקדש?  שהם עדות לישראל שכל אורה ושמחה שיש להם בעולמם, אינם אלא ממה שמאיר להם הקדוש ברוך הוא.  ואפילו קטן הוא אור זה, והאור שאומות העולם נהנים ממנו הוא גדול מאד- אין הם חפצים אלא באור זה שהקדוש ברוך הוא מאיר להם ולא באור אחר.  כל עיני ישראל נשואות לבית המקדש ורק משם האור יוצא ומאיר את כל עולמם.  והמנורה שכהן גדול מעלה נרותיה בכל ערב- לא להאיר לבית המקדש הוא צריך, אלא שיוצא האור ומאיר לכל העולם.
 
המלחמה שקידשו החשמונאים נגד מלכות יוון- מלחמה רוחנית היתה.  היוונים לא התנכלו לחרות הגוף אלא רצו לשעבד את הרוח בלבד.  יתרה מזאת, בשעבדם את ישראל חשבו היוונים כי טובה הם עושים להם, בהנחילם להם בעל כורחם את תרבותם, למען לא ישעו ישראל בדברי "בערות" ולא יהיו "נחשלים" אחרי עמים אחרים. 
ואכן עמים אחרים קבלו עליהם ברצון את תורת היוונים וראו אור גדול בתרבותם.  ולא רק הם, אלא, גם בעם ישראל נמצאו רבים שקסמיה של יוון שבו את רוחם והלכו אחריהם בנפש חפצה. 
וישראל הטהורים שבאותו הדור ובראשם הכהנים החשמונאים, ראו בתרבות זו את שורש הטומאה והעבודה הזרה המתועבת ביותר. 
ומכיוון שראו החשמונאים שורש זה של טומאה הולך ופושה בעם מיום ליום, אמרו: מלחמת מצוה היא זו, שהרי נאמר:  "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", עמדו וקידשו מלחמה נגד היוונים.  מלחמת הטהרה כנגד הטומאה.
ונלחמו ישראל בצבא יוון האדיר, ועשה להם ה' ניסים ומסר גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים. 
 
דיני החנוכה
אין מתענים בימי חנוכה.
צריך להיזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, שואל או מוכר את כסותו וקונה שמן להדליק בו נרות.
המהדרים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות.  גם נשים חייבות במצוות נר חנוכה, מכל מקום נהגו שאישה אינה מדליקה בפני עצמה, אלא בעלה מוציאה ידי חובה, וכן לגבי הבנות. 
בלילה הראשון מדליקים נר אחד, בשני- שני נרות וכך הלאה, עד שבלילה השמיני מדליקים שמונה נרות. 
מצווה מין המובחר להשתמש בשמן זית, ואם אינו מצוי ישיג נרות שעווה, או ישתמש בשמן אחר שאורו זך.  אם גם אלה אינם מצויים הרי כל השמנים כשרים לנר חנוכה.
כל הפתילות כשרות לנר חנוכה, אך מצווה מן המובחר להשתמש בפתילות של צמר גפן או חוטי פשתן.
נוהגים  שה"שמש" (הנר בו מדליקים את נרות החנוכה) יהיה נר של שעווה.
צריכים הנרות לעמוד בשורה אחת ישרה, ולא יהיה אחד יוצא ואחד נכנס, גם לא אחד גבוה
ואחד נמוך. 
וצריך שיהיה הפסק בין נר לנר, כדי שלא תתקרב  הלהבה של נר אחד למשנהו ויראו כמדורה. 
כשמדליק נרות שעווה צריך שיהיה הפסק ביניהם, כדי שלא יתחממו הנרות זה מזה ותיטוף השעווה ויתקלקלו.
השמש עומד מחוץ לשורה או מעליה, כדי שיהא ניכר שאינו ממניין נרות החנוכה. 
הדלקת נרות חנוכה מצוותה בפתח הסמוך לרשות הרבים, משום פרסומי ניסא, וכך נהגו בזמן המשנה והגמרא, אך כיום רבים נוהגים להדליק בתוך ביתם.
מצווה להניח את הנרות למעלה משלושה טפחים (כ- 24 ס"מ ) מן הקרקע, ולמטה מעשרה טפחים (כ- 80 ס"מ).  אם הניחם למעלה מעשרה טפחים- יצא ידי חובה, אך למעלה מ20- אמה- לא יצא.
צריך להדליק את הנרות בבית שבו הוא אוכל בקביעות.
ישנם קהילות הנוהגות להדליק נרות חנוכה אחרי השקיעה, ויש הנוהגות להדליקם אחרי צאת הכוכבים. 
בדיעבד אם לא הדליק בזמן ההדלקה- יכול להדליק בברכה משך כל הלילה, וזאת כל זמן שבני ביתו ערים.  אבל לאחר שבני ביתו ישנים אין כאן פרסומי ניסא- ולכן ידליק בלי ברכה.
בלילה הראשון לפני ההדלקה מברך שלוש ברכות:  "להדליק נר חנוכה", "שעשה נסים לאבותינו" ו"שהחיינו". 
ביתר הלילות מברך רק שתי ברכות:  "להדליק נר חנוכה" ו"שעשה נסים לאבותינו". 
לא יתחיל להדליק את הנרות עד שיגמור לברך את כל הברכות. 
את הנר הראשון מעמידים בצידה הימני של המנורה, ובלילה השני מוסיפים עוד נר לשמאלו וכן הלאה.
תחילה מדליקים את הנר שנוסף באותו יום ואחר כך את קודמיו על פי סדר משמאל לימין.
לאחר הדלקת כל הנרות, אומרים (או שרים) נוסח "הנרות הללו", ויש הנוהגים להוסיף גם "מעוז צור ישועתי".
הנרות צריכים לדלוק לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ויש המקפידים שידלקו לפחות חמישים דקות מעת הדלקתם.
אסור להשתמש באור נרות החנוכה, כלומר לקרוא או לעבוד לאורם, לכן נוהגים להניח לצדם את ה"שמש".
נוהגים להחמיר שלא להדליק נר חנוכה אחד ממשנהו, וכל שכן אין להדליק את השמש מנרות חנוכה, אלא מדליקם מהשמש או מנר אחר.
נר שכבה בתוך שיעור זמן חיוב דלקתו- נוהגים לחזור ולהדליקו בלא ברכה.
נוהגים להתעכב סמוך לנרות כחצי שעה, לבד מערב שבת קודש.
לפני הדלקת הנרות יש לאסוף את כל בני הבית משום פרסומי ניסא.
מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, ונהגו להניחם למעלה מעשרה טפחים.
מדליקים את הנרות בבית הכנסת בין תפילת מנחה לערבית מבעוד יום ומברכים עליהם, וטוב שיהיו עשרה אנשים בבית הכנסת בשעת הברכות.
נוהגים להדליק נרות בבית הכנסת גם בשעת תפילת שחרית- בלא ברכה, וראוי שידלקו משך כל היום.
בערב שבת מדליקים נר חנוכה ואחר כך מדליקים נר שבת.  וצריך שידלקו הנרות לפחות חצי שעה אחר צאת הכוכבים.
במוצאי שבת מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת לפני הבדלה, ובבית- מבדילים תחילה ואחר כך מדליקים נר חנוכה.
כל שמונת ימי חנוכה, בתפילה ובברכת המזון, מוסיפים את נוסח:  "ועל הנסים".
בתפילת שחרית אומרים "הלל" שלם.
אין אומרים תחנון בימי החנוכה.
בכל יום מימי החנוכה קוראים בתורה קורבנות הנשיאים אשר בפרשת 'נשא'. 
נוהגים לספר בחנוכה לבני הבית על הנסים שנעשו לאבותינו בימים אלו.
יש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה.
נהגו הנשים לא לעשות מלאכה בעוד שנרות החנוכה דולקים.
מנהג ישראל שהאבות וקרובי המשפחה נותנים לילדים 'מעות חנוכה', ויש המחנכים את ילדיהם לתת 'מעות חנוכה' לחבריהם.
נפוץ בין ילדי ישראל לשחק בחנוכה בסביבון.
נוהגים להרבות בצדקה בימי החנוכה.
 
ניצוצות
חנוכה מן התורה מנין?
אודות חג החנוכה אנו מוצאים רק בתורה שבעל-פה, בגמרא. אולם אין דבר שלא ימצא אודותיו רמז בתורה, ואכן, כך גם לגבי חג החנוכה ונרותיו:
בספר ויקרא, פרשת אמור, הפרשה בה מוזכרים כל חגי ומועדי ישראל, נאמר בסיום פרשת המועדים:  "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", ומיד אחר-כך:  "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור"- רמז לשמן הזית של נר חנוכה.
ועוד נאמר באותה פרשה: "להעלות נר" (נר אחד), ובהמשך:  "יערוך הנרות" (נרות רבים)- רמז לשניים מדיני חנוכה:  תחילה מדליקים נר אחד, וכל לילה מוסיפים עוד נר.
 
36 נרות
36 פעמים נזכרים בתורה שמות הקשורים בנר (אור, מאורות, נר) רמז ל36- הנרות שמדליקים  בסך-הכל בכל שמונת ימי החנוכה.
 
36 שעות רצופות האיר האור האלוקי של ששת ימי בראשית- "האור הגנוז", ואחר כך גנזו הקדוש-ברוך-הוא לעתיד לבוא, עבור הצדיקים.
 
את שם החודש בו מתחיל חג החנוכה:  'כסלו', אפשר לחלק לשתי מילים:  'כס-לו'.  
'כס'- מלשון כיסוי, 'לו' בגימטריה- 36. לרמז ש36- נרות החנוכה הנם התנוצצות מה"אור הגנוז" לעתיד לבוא.
 
חנו-כה
המלה 'חנוכה' מורכבת מ:  חנו כה, רמז לכך שב'כ"ה' בחודש כסלו 'חנו' ונחו החשמונאים ממלחמתם ביוונים.
 
חנוכה הוא נוטריקון:  ח' נרות והלכה כבית הלל.
לשיטתם של בית הלל בכל יום מוסיפים נר (בניגוד לדעת בית שמאי שסוברים שבלילה הראשון מדליקים את כל שמונת הנרות, ובכל לילה גורעים נר אחד).
 
אורות
כמו שבאור של בראשית הבריאה ("יהי אור") שנגנז לצדיקים- אין אנו משתמשים,
כך גם באור נרות החנוכה- אין אנו משתמשים.
 
כשגברו החשמונאים על היוונים, זכו לג' אורות: א. אור השכינה ("ה' אור לי"),  ב. אור התורה ו-ג'. נר מצווה, כמו שנאמר: " נר מצוה ותורה אור"  (השל"ה הקדוש).
 
 
 
 
 
חג חנוכה מאיר ושמח