עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                              
ב"ה, גיליון 24, כ"ה מרחשון תשס"ג, 31 באוקטובר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
 השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- פרשת חיי שרה
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרות השבוע
5 .שני שערים- סיפור
  
בינינו. משולחן המערכת:
מהי הזהות היהודית שלי? / הרב יוחנן פריד
הנני יוחנן בן אסתר ויצחק בן מנחם בן אברהם אבינו ושרה אימנו.
הנני אב לינון ועד, וסב לאמיתי ועוד ועוד.
והנני בכיבוד מתמיד שלהם סבי וזקניי ובאחריות מתמדת עליכם בניי בנותיי, נכדיי ונכדותיי.
והנני יום יום דורש מעצמי ואת עצמי- האומנם?!
האמנם יודע אני פשרו של "כבוד הדורות" הקודמים האלו?
האומנם פועל אני באחריות אמיתית כנה ומשמעותית בחיי האלו נוכח הדורות שיבואו?
והריני במלוא ההערכה לארונות ספריהם, לתולדות חייהם, לשמחותיהם ולחגיהם, ליגונם ולעיצבונם, לחורבנם ולתקומתם.
והנני יהודי, בן להם, ואב להם.
והנני ישראלי הדר בארצו שלו- שלהם, מכל הזמנים ולכל הדורות, מצדיע לדגל כחול לבן, פרי חזון הציונות המשתלב בעולם היהדות שלי, ללא כל חיץ ומחיצה, אלא מתוך זיקה וקשר, הפריה ופריחה.
והנני מתקיים תמיד לקיום הזה, והנני פועל תמיד למענו. פועל ועובד, ועבד לו ולהם בכל לבבי, בכל מאודי ובכל נפשי.
 
מהי מדינה יהודית?
המדינה היהודית היא החיבור של כל בעלי הזהות היהודית-ישראלית לכל גוניהם, מקצה לקצה למסגרת חברתית ברוח זהויות אלו, ומתוך האחריות הזו לעתיד של העם היהודי, הבונה את מדינתו בארצו.
המדינה היהודית היא משאת הדורות שנתגשמה, ואשר עתידה בעזרת ד', להמשיך ולהתגשם, בחומריותה וברוחניותה.
לגדול ולצמוח.
להנץ ולפרוח.
כי אין לאיש מאיתנו – בעלי הזהות היהודית- הישראלית הזו-עוד ארץ אחרת ואין לנו עוד כל מדינה אחרת. כי לבטח היא לא תיכון בשום מקום ובשום זמן, ורק מדינת ישראל היהודית, בארץ ישראל, היא תיכון לנצח נצחים.
 
איך עושים "שלום בינינו"?
איך? - זו שאלה חשובה וקשה!!!
מתוך ההנחה כי על "האם" (שלום בינינו) התשובה היא חיובית באופן מוחלט, וללא כל היסוס או הסתייגות.
כי אין כל דרך אחרת – אלא "שלום בינינו", בראש ובראשונה.
אשר לשאלה "איך?":
אפשר כי התשובה היא בלשונו של רבי אלימלך:
"שנראה כל אחד מעלות חברינו- ולא חסרונם".
הייתכן שאין לזולתנו כל מעלה? האמנם פסו אנשי אמנה?!
ולי- מאז ומקדם, רשימה ארוכה של מעלות חברינו.
מכל חוג ומפלגה.
מכל זרם ותנועה.
מכל גיל ומכל התעסקות.
לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל אתר-שמורה הזכות למעלה טובה שכזו, שהיא אכן שלו והיא באה בשביל הכלל, וכן שמורה לו הזכות הזו לרגעים ולשעות של כוונות טובות, ולתשומת הלב – לאנושי, ליהודי, לישראלי שבחיינו.
והאמנם: היש מקום עלי ארץ, בו אין מבקשים אנו איש טובת רעהו?
להפך: בטוחני, ללא כל שיור וספק כי הכל- כוונתם לטובה, אלא ש...
ועל כן יש לשוב ולומר: כי יש ויש טובת הכלל אצל כל אחד ואחת.
יש- ובכל מקום.
יש- ובכל עניין.
וזהו אשר יביא- במאת האחוזים- ל"שלום בינינו".
 
מהו המושג אהבת ישראל?
אין צמד מילים מתוק מזה לחיינו, כי רק לו יש משמעות אמיתית, ואין בלתו.
כי הוא הניצחון המתמיד של היחד. של החיבור שאינו מתפשר עם הויכוח הנצחי והנצחני.
אהבת ישראל, הוא הניגון המתמיד של החיים היהודיים והישראלים.
המוסיקה השמימית השורה על הארץ ונגינותיה וקולותיה הם "הסימפוניה הבלתי גמורה" של העם הזה שיש לו כל כך הרבה עתיד, וכל כך הרבה עבר, ורק בחיבורם בהווה- הוא ישמור על עצמו, על קיומו הפיסי והרוחני כאחת.
אהבת ישראל- הוא פרק לימודי, רעיוני ורגשי.
הוא הספר של החיים. המתכון והמדריך, המפה והתערוכה.
זו היא הסוגיה המפותלת ביותר לתיאור הקו הישר ביותר שבין נפש לנפש, בין כולנו לכולנו.
בקיומה של אהבה זו-
נשמעים צלילים שאין קץ לעינוגם, ונראים המראות שאין עומק כעומקם, ואין גובה כגובהם.
 
ולוואי, ויהי רצון.
 
2. לחיות עם הזמן. פרשת חיי שרה:
"ויאמר, עבד אברהם אנכי...וישביעני ה'...אל בית אבי תלך ולקחת אשה לבני". ובהמשך: "ואבוא היום אל העין" (פרשת השבוע).
מפרש רש"י: "ואבוא היום-מכאן שקפצה לו הארץ". כלומר: נס אירע לו לאליעזר, עבד אברהם, שהיתה לו "קפיצת הדרך" ועשה דרך של שבעה עשר יום – ביום אחד.
מתעוררת השאלה: מה היה הצורך בנס מיוחד זה, ועוד-  מדוע סיפר זאת אליעזר?
במדרש מסופר אודות רבקה, שבהיותה בבית בתואל אביה, היתה "כשושנה בין החוחים".
מחד זקוקה השושנה להגנתם של החוחים הקוצניים, ומאידך, בזכות השושנה מטפח הגנן את כל השטח, ומתוך כך "זוכים" גם החוחים לקבל טיפול מסור. יוצא מכך, שהחוחים מקבלים את חיותם בזכות השושנה.
בשעה שרבקה הגיעה לגיל שלוש שנים ויום אחד, והפכה להיות ראויה להינשא ליצחק, הרגיש  אברהם, בעיניו הרוחניות, בדבר, וקרא מיד לעבדו אליעזר וציווהו "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק".
כל עוד לא הגיעה רבקה לגיל נישואין הרי היא ברשותם של ה"חוחים", ואין בכוחו של אברהם לפעול כדי להוציאה משם, אפילו לא לשלוח שליח. אך ביום הגיעה לגיל המתאים, פקעה שליטתם של ה"חוחים" עליה, ואברהם הזדרז להוציאה מרשותם.
לכן, כדי שלא להפסיד אפילו רגע, אירע הנס לאליעזר והגיע אל רבקה בו ביום. זוהי גם הסיבה לכך שאליעזר סיפר לבני משפחתה על קפיצת הדרך שאירעה לו; הוא ידע שלבן ובתואל יבקשו לעכב את עזיבתה של רבקה, שהרי היא השושנה המפארת את המשפחה, ובספרו להם אודות הנס: "ואבוא היום", הדגיש שעליהם לדעת שכל רגע יקר ואין אפשרות להתמהמה.
מעשה אבות-סימן לבנים: כשם שגאולת רבקה מבין ה"חוחים", היתה בחיפזון – כך, כדי שלא נישאר אפילו רגע מיותר בגלות, תתרחש הגאולה השלמה בחיפזון.
(על פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב.
לפניכם חיבור נוסף מתחרות החיבורים לנוער של "שלום בינינו":
 
בעקבות החלום הקסום / בלימי רייך, צפת
מאז ומתמיד היה יוני ילד רגיל שברגילים, חוץ מהעובדה שהיה מעט עצמאי יותר מבני גילו, לא היה בו שום דבר מיוחד. ילדון נמוך למדי, כיפת קטיפה כחולה, פאות קצרות בהירות, עיניים חומות, אף קטן, ושפתי דובדבן. מאז שזוכר יוני את עצמו, חלם בכל עת חלום אחד שהציק לו ולא נתן לו מנוח. יוני ידע, שכשיתגשם החלום יהיה הוא המאושר שבאדם, והעולם גם הוא יהיה טוב יותר, יפה יותר, טהור יותר. לחלום של יוני קראו: "אחדות בעם ישראל".
יום אחד החליט יוני, שהוא יוצא למסע, מסע חיפוש האחדות. הוא נטל תרמיל גדול, ויצא לדרך בשיר על שפתיו, בדרך לחיפוש האחדות. הוא הרחיק נדוד, ויצא מהעיר. יער גדול השתרע מולו. הוא התיישב תחת עץ ירוק, שלף כריך מתרמילו, נטל ידיים, ברך והתחיל לאכול. כשסיים קינח את פיו בחשיבות, והכריז: "בזה הרגע, יוצא מסע חיפוש האחדות לדרך!"
הוא מדד וחישב, ולבסוף קרא: "העץ השלישי מצד ימין, הוא המיועד לחיפוש האחדות!" מיד טיפס על העץ, כמו חתלתול גמיש. כשהיה בין שני ענפים גדולים וחזקים, הוציא מתרמילו חבל, ולוח עץ גדול שמצא בסביבה.
שעה ארוכה עבד, עד שהתקין על העץ ספסל ראוי לשמו. הוא התמקם יחד עם תרמילו על הספסל, וחשב מה עליו לעשות כעת. כצעד ראשון פתח אריזת חטיפים והחל לכרסם במרץ. אחר כך חיטט בתרמילו עד שמצא משקפת קטנה. הוא השקיף על כל הסביבה ומה שראה היה נראה בערך כך: עצים, דשא, שפנפן קטן, שביל וילד פוסע בצד השביל. הוא עקב אחרי הילד במשקפת, וגילה שהילד כנראה מחבב מאוד בעלי חיים. נעליו השמיעו רחשים, כאשר דרך על העלים והתקרב אל השפן הקטן. כשהיה קרוב אליו, הרים אותו בשתי ידיים והחל ללטפו. "הי ילד!" צעק לו יוני. הילד הרים את עיניו הכחולות ונראה היה מופתע. הוא התקרב אל העץ בצעדים הססניים. "מי אתה?" שאל את יוני בקול צפצפה. "קוראים לי יוני, ומה שאני יושב עליו נקרא: "המטה לחיפוש האחדות". רוצה לעלות?" "למה לא?" ענה גם הילד בשאלה. הוא שיחרר את השפן הקטן, הוא הציב רגל פה ויד שם, וכבר היה למעלה. "אתה טפסן מעולה" התלהב יוני. "תודה", ענה הילד בקולו הצפצפני. "תשמע" אמר יוני וכיבד את הילד בחטיפים, "יש לך מושג אולי איך אפשר להגיע אל האחדות?" הילד הרהר מעט ואז השיב: "לא אני לא מתמצא בזה". יוני היה מאוכזב. "אמשיך לחפש" אמר. ואז חייך הילד: "תודה על האירוח, אבל אני מוכרח ללכת, להתראות!" יוני  עקב אחריו עד שנעלם בין העצים, ואז נזכר שכלל לא שאל לשמו. "חבל, הוא היה נחמד כל כך" הרהר, "אבל לא ידע כיצד אפשר למצוא את האחדות. אאלץ לחפש במקומות אחרים." וכבר ארז את חפציו, כיתף את התרמיל והמשיך ללכת.
פסיעותיו היו גדולות ונמרצות הוא פסע במרץ. כשמדי פעם הוא נעצר למנוחה קלה. גבעה גבוהה למדי התנשאה מולו והוא החל לטפס עליה. הטיפוס לא היה קל. סלעים הידרדרו תחת רגליו והתנגשו עם תחתית הגבעה בקול רעש גדול. פעמים מספר החליק במדרון ונאלץ להתחיל את הטיפוס כמעט מהתחלה. אך יוני לא התייאש, הוא ידע שהוא הולך למצוא כעת את הדרך אל האחדות. סוף סוף הגיע אל הפסגה. הוא התיישב ונאנח אנחת רווחה, חילץ את הפקק ממימייתו ולגם מלוא פיו. כעת, פנה כמנהגו לסקור את הסביבה. הוא הצל בידו על עיניו, וגילה שהוא נמצא על הגבעה הראשונה, מבין שרשרת הרים ארוכה. הגבעה נראתה לו פורייה במיוחד. עצים ושיחים לרוב קשטוה, ובין השיחים גילה אף נחל קטנטן מתפתל. הוא פנה לעבר הנחל, חלץ את נעליו, ושכשך את רגליו במים, נהנה ליצור בועות קטנטנות. לאחר זמן מה, נזכר שיש לו מטרה, עליו למצוא את הדרך לאחדות! בזריזות נעל את נעליו, התרומם, והתנער מהעפר שדבק בו. בטרם הספיק לפסוע שני צעדים, נפל והשתטח על האדמה הרכה. הוא נאנח בכאב, ושפשף את גבו שספג מכה הגונה. הוא היה משוכנע שנתקל במשהו, וזה גרם לו ליפול. בזהירות סקר את האדמה, ואכן מצא את המכשול. סלע קטן היה שקוע באדמה, ורק קצהו בלט מעליה. יוני החליט לעקור את הסלע ממקומו, כדי שלא יתקל בו שוב. הוא החל לחפור בידיו, והצליח לעקור את הסלע. "הי, מה זה?!" פתק ממורט היה צמוד אל הסלע מצדו הפנימי, ועליו כתוב: "בצד מזרח תמצא את הדרך." יוני היה מאושר. הדרך מובילה אל האחדות! הוא היה בטוח בזאת. הוא גמא בכמה שניות את המרחק שהפריד בינו לבין תרמילו, פתח את התרמיל, והוציא מתוכו מצפן. כן, הוא מצא את צד מזרח. עליו לרדת מהגבעה, לחצות את רכס ההרים, ולהמשיך ללכת. הוא העמיס את התרמיל על שכמו, נטל קנה במבוק שמצא על יד הנחל, והחל לרדת בזהירות במדרון, נעזר בקנה. הירידה היתה קלה בהרבה מן הטיפוס, וגם הפסיעות שלאחריה, התרוננו לקצב המשפט "הדרך אל האחדות". רכס ההרים נחצה בזהירות, וכעת עמד יוני, ומכל צדדיו משתרע מישור מדברי שמם.
יוני הביט לכל הכיוונים, אובד עצות. לפתע נזכר שעליו לפנות תמיד מזרחה. הוא פסע בצעדים עייפים, בוטש ברגליו באמה החולית, ומעיף אבני חצץ קטנות לכל עבר. הוא פסע ופסע, מהרהר בלבו על המשימה שנטל על כתפיו. "האם היא לא קשה מדי?" אך מיד התחזק ואמר בקול: "כל המאמצים יהיו שווים, אם רק אצליח להשיג את המטרה, אחדות ישראל!" הוא זרז את פסיעותיו. נראה היה לו שהדרך לא תיגמר לעולם. ואז ראה שביל סלול בעפר, ו – כן! השביל הוביל לצד מזרח! הוא פסע בהתרגשות על השביל הארוך, ובפסיעותיו החריד כמה חיפושיות משלוותן. כשהסתיים השביל, מצא יוני את עצמו בין שדות ענקיים מלאים עשבים ופרחי בר. קול פעיות צאן נשמע באוזניו. הוא פסע בעקבות הקול ונעצר על מקומו. עדר שמנה כבשים ספורות רעה בשדה, ומאחוריהן על סלע גדול ישב הרועה, וחילל בחלילו מנגינות קסומות ונפלאות. המנגינות כמו משכו את יוני בחבלי קסם, אל הרועה ואל עיניו הטובות. הוא התקדם בצעדים איטיים אל הרועה, והתיישב על הסלע לצדו. ואז ללא מחשבה נפלטה מפיו השאלה: "אמור לי! היודע אתה את הדרך אל האחדות???"
הרועה הביט ביוני בעיניו השחורות  והעמוקות, ואמר לו בקול מלטף: "האחדות אינה נמצאת במרחקים כדי להגיע אל האחדות, עליך לחיות בשלום עם האנשים שחיים בסביבתך הקרובה, לאהוב אותם, ולהשתדל לגרום להם רק טוב. זהו סודה של האחדות." ומיד נטל את חלילו, והחל לחלל מנגינה קסומה, מנגינה שיוני זיהה אותה כאותה מנגינה שליוותה תמיד את חלומו. בעיניים עצומות האזין למנגינה, עד שנמוגה עם הרוח הקלילה. הוא קם ממקומו, הודה בלי מילים לרועה, ופנה לכיוון העמק הרוגע שבו שכן ביתו.
השמש שלחה קרני נוגה אחרונות, וליטפה את גגותיהם האדומים של הבתים הקטנים שבעמק. יוני פסע לכיוון ביתו, הבית שבקצה העמק. מנגינה קסומה התנגנה באוזניו. מנגינת החלום שאותו הלך להגשים כעת. יוני ידע שכשיתגשם חלומו, יהיה המאושר באדם, והעולם גם הוא יהיה טוב יותר, יפה יותר, טהור יותר.
 
4. ניצוצות. אמרות השבוע:
בענינים הגשמיים- צריך להסתכל במי שהוא למטה ממנו, ולהודות לה' יתברך כי טוב על חסדו אתו עמו.
בענינים הרוחניים- צריך להסתכל במי שהוא למעלה ממנו, ולהתחנן לה' שיתן לו דעה טובה להתלמד ממנו, וכוח ועוז שיוכל לעלות בעילוי".
(ספר "היום יום")
 
אין לך נימוק משכנע יותר מן האמת.
(סופוקלס)
 
5. שני שערים. סיפור:
שני חברים עלו יחד השמיימה. אבני השביל זהרו כזהב, ובמעלה הגבעה ראו שער מדהים ביופיו, כולו שנהב ופנינים, מבהיק באור השמש.
"סליחה" שאל אחד החברים את השוער שבפתח "לאן הגענו?"
"לשערי גן עדן" השיב השוער.
"אפשר אולי לקבל כוס של מים" הוסיף האיש "אתה יודע, הדרך די מפרכת".
"וודאי" ענה השוער "הכנס ומיד אדאג לך למים צוננים, ולא רק זה, שהרי הגעת לגן עדן".
"רוב תודות" שמח האיש ופנה לחברו: "נזדרז להיכנס".
"סליחה" התערב השוער "השער פתוח בפניך, אבל חברך, בגלל עברו 'הלא כל-כך', יאלץ להישאר בחוץ".
האיש הודיע מיד שהוא מוותר על המים וכל היתר, פנה אל חברו ואמר: "אנחנו ממשיכים יחד בדרכנו".
פנו השנים לדרכם עייפים וצמאים.
הדרך הפכה לדרך עפר, כשבאופק ראו שער נוסף. כשהתקרבו גילו שהשער אינו דומה כלל לקודמו - היה זה שער פשוט מעץ.
"שלום, וברוכים הבאים" ברכם השוער, שנשא לכבודם את עיניו מהספר שקרא.
"שלום גם לך" השיבו החברים פה אחד "האם אפשר לקבל כוס של מים?"
"וודאי, בשמחה" השיב השוער "בואו היכנסו".
לאחר שהרוו החברים את צימאונם, שאלו החברים: "היכן אנחנו נמצאים?"
"בגן עדן" השיב השוער.
"מאוד מבלבל אצלכם בשמים" נענה אחד החברים "בשער הקודם אמרו לנו ששם גן עדן".
"אתה מתכוון לשער השנהב והפנינים?"
"כן, כן" ענו השניים פה אחד.
"שם" חייך השוער "שם הוא השער לגיהנום".
"רגע" אמר אחד החברים "ולא אכפת לכם שמשקרים שם ומשתמשים בשמכם?"
"כלל וכלל לא" השיב השוער "ההפך הוא הנכון; אנחנו דווקא מאוד שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ".
(תודה לחברי דני יורדן, שהביא את הסיפור לאוזניי)
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  
או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"