עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"

ב"ה, גיליון 33, כ"ח טבת תשס"ג, 2 בינואר ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1. בינינו- משולחן המערכת

2. לחיות עם הזמן- פרשת וארא

3. רשות הרבים- אתם כותבים

4. ניצוצות- אמרות השבוע

5. לא הדרך- סיפור

 

 

1. בינינו. משולחן המערכת:

    לתרום כיחיד לחיזוק היחידה / אביהו מדינה- מלחין וזמר

    זהותי היהודית נקבעה עוד טרם לידתי בקשר שבין הוריי מולידי. לי עצמי לא ניתנה ההזדמנות להחליט ולבחור בקבוצה האתנית אליה אשתייך ואיתה אזדהה. ומכיוון שכך, לא נותרה בידי הברירה, אלא לקבל את הנתון הנ"ל כי נולדתי יהודי וזו עובדה שאינני יכול לשנותה. ואם כך? אעשה את הכל כיהודי לתרום כיחיד לחיזוקה ולגיבושה של אותה יחידה אליה אני שייך, וזאת בדרך של למידה, קבלה ושמירה על המאפיינים העיקריים לפחות של התרבות, המסורת, ההיסטוריה והמטרות של הלאום היהודי אליו אני משתייך.

    כדי להביא לשלום פנימי בעם היהודי אנו חייבים להקפיד בעקביות בכמה נקודות מפתח בחיי היום יום של הציבור היהודי.

הנקודה הראשונה היא תקשורת הוגנת , כלומר עיתונאים ואנשי תקשורת ישרים והגונים משכמם ומעלה. נקודה שנייה שצריך להקפיד עליה היא דוגמא אישית של המנהיגים. נקודה נוספת היא חינוך הנוער על ברכי אהבת ישראל וכבוד האדם ונקודה רביעית ואחרונה היא דגש על מתן שוויון הזדמנויות ושמירה על חופש הביטוי.

    אהבת ישראל קשורה לשלום בינינו ולדעתי פירושה הוא קשירת הגורל האישי עם גורלו של העם היהודי בישראל ללא תנאי, יחד עם מתן כתף הנושאת בעול לטובת הכלל.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת וארא:

פרשת וארא נפתחת בתשובת הקב"ה למשה רבנו על הטענה שהשמיע כלפיו בסוף הפרשה הקודמת. משה אמר שם: "למה הרעתה לעם הזה! . . מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". על כך משיב הקב"ה בראשית פרשתנו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", וכפי שמפרשים חז"ל: "חבל על דאבדין ולא משתכחין" – הרבה ניסיונות נתנסו האבות ולא הרהרו אחר מידותיי.

כל דבר שנכתב בתורה, מטרתו להנחות את היהודי בחייו ובעבודתו את קונו. התורה נמנעת בדרך כלל מלדבר אפילו בגנותה של בהמה, ואילו כאן היא מספרת דבר שלכאורה אינו לשבחו של משה רבנו. ברור אפוא, שהדבר נחוץ כדי ללמדנו הוראת-דרך בחיינו.

משה, שזכה לגילוי השכינה, ודאי ידע על דרכם של האבות. אין ספק שהוא ידע, כי האבות לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה. הוא עצמו עמד בדרגה גבוהה מזו של האבות, וברור שהייתה בו אמונה שלמה בקב"ה ובצדקת דרכיו. אף-על-פי-כן עמד וזעק: "למה הרעתה לעם הזה".

מבואר בתורת החסידות שמדרגתו של משה הייתה מדרגת החכמה, ואילו האבות היו בדרגת המידות – חסד, גבורה, תפארת. במידות (ברגשות) יש נטייה לקבלת עול, ואילו השכל שואף להבין. זו הסיבה שהאבות לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה, ואילו משה עמד ושאל וביקש להבין, שכן מצד החכמה והשכל (של הקדושה) התבקשה כאן הזעקה הגדולה: "למה הרעתה".

מכך אנו יכולים ללמוד לקח כפול: מצד אחד עומדת תשובת הקב"ה, שאפילו בשעת צרה כזאת צריך לאמץ את תכונתם של האבות- קבלת עול, אפילו כשהמצב נראה קשה מנשוא.

מצד שני נשארה בתורה גם טענתו של משה רבנו, ואף בה יש לקח נצחי. כשיהודי נמצא בגלות, ובפרט בסוף הגלות, בעקבתא דמשיחא, כאשר החושך הרוחני מכסה ארץ, עד כדי בלבול מוחלט בין אור לחושך ובין טוב לרע – צריכות לשכון בקרבו שתי מגמות נפשיות: מחד עליו להיות חזק באמונתו בקב"ה, שהכול לטובה ושדווקא החשכה הזאת מובילה את הגאולה, אך מאידך, מצד החכמה האלוקית. צריכה לפרוץ מפיו זעקה: למה? עד מתי?!

הזעקה אינה סותרת את האמונה. מצד השכל, שבוחן את הנעשה בכליו שלו, צריכה לפרוץ זעקה משוועת: "למה הרעתה לעם הזה". כך רוצה הקב"ה, שהשכל יגיב כפי האמת שלו. עם זאת, צריכה לגבור אצל היהודי תכונתם של האבות, שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, וזאת מצד כוח האמונה.

יהודי נדרש לחיות עם שתי התנועות הנפשיות הללו – מצד אחד אמונה שלמה ובלתי-מעורערת, ומצד שני זעקה מכל מעמקי הנפש לגאולה השלמה.

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשותכם, אתם מוזמנים לכתוב.

לפניכם חיבור נוסף מתוך תחרות החיבורים לנוער- 2001, שנערכה על-ידי "שלום בינינו":

 

אחדות עם ישראל / אורטל רקובסקי, מושב צפריה

כותבת אני את חיבורי ביום הזיכרון לחללי מדינת ישראל, ויום זה עצוב מאוד הוא בעיני, כאשר נזכרת אני באותם אלפי חיילים שמסרו את חייהם למען מדינת ישראל, שנתנו את הדבר היקר ביותר- את החיים, כדי שכולנו נוכל לחיות בשקט במדינתנו.

השנה חוגגים אנו 52 שנה למדינת ישראל, שנים קשות ביותר עברו היהודים ב – 52 השנים שאנו חיים במדינה.

אך דבר אחד איחד את היהודים, הקשר האמיץ ביניהם, הרצון להגן על המדינה בכל מחיר. והיום לצערי נראה שהכל שונה. האידיאלים השתנו, מריבות גברו, בין דתיים לחילונים, בין אשכנזים לספרדים, בין ימנים לשמאלנים, ובין עניים לעשירים וחושבת אני האם בשביל זה מסרו אחינו את חייהם למדינה. האם כך ציפו שתראה ארץ ישראל בשנתה ה – 52? לא ולא.

המילה אחדות מזכירה לי את המילה אחד.

כמה חשוב היה אילו כל בני האדם היו חושבים ומתנהגים כאיש אחד.

בתפילת שבת אנו שרים: "גוי אחד בארץ"

עם ישראל צריכים להתנהג כאחד. אם היינו מאוחדים ושלום היה שורר בינינו, הרי הכל היה נראה אחרת.

בתורה אנו מצווים לקחת בחג הסוכות 4 מינים: אתרוג, לולב, הדס, וערבה. וכל מין ומין שונה כל כך מהשני:

אחד עם ריח וטעם, שני עם טעם ובלי ריח, שלישי ללא טעם וללא ריח, ורביעי עם ריח וללא טעם.

ומדוע היו צריכים לקחת מינים שונים כל כך? כדי להראות שכל אחד ואחד נראה אחרת וחושב אחרת, כמו ארבעת המינים, ובכל זאת כולם שייכים לעם ישראל, וכולם צריכים להיות מאוחדים.

כמה חבל שאנו לא רואים כיום את האיכות בעם ישראל, ולכן אולי באות כל כך הרבה צרות על עמנו.

מדמיינת אני אם היה במדינה שלנו פירגון והרבה אהבה, רצון לתת שלא על מנת לקבל חזרה. לו היתה שוררת אהבה, אחווה שלום ורעות,

כל משאלותיי אלו היו גורמים לי לשמחה גדולה ולהצלחה אדירה למדינה, ואם עם ישראל היה מאוחד היינו זוכים לביאת המשיח ולגאולה השלמה.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

הדיבור לבוש למחשבה.

כשהאדם מדבר נגלית מחשבתו.

(רבי דב בר, המגיד ממזריץ')

 

החברה משולה לספינה; הכל צריכים לעזור בהנהגתה

(הנריק איבסן)

 

 

5. לא הדרך. סיפור:

רבי חיים מצאנז רגיל היה לספר: מעשה באחד שתעה ביער, פגש בו אדם אחר ושאל:

"יגלה לי כבודו, איך יוצאים מן היער?"

"איך יוצאים אינני יודע" השיב התועה "אבל עצה אחת אוכל לתת לך- אל תלך בדרך בה הלכתי אני עד כה".

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"