עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                           
ב"ה, כ"ג תמוז תשס"ב, 3 ביולי ‏2002
עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
 
 
השבוע:
1.      בינינו- משולחן המערכת
2.      לחיות עם הזמן- מטות\ מסעי
3.      רשות הרבים- אתם כותבים
4.      ניצוצות- אמרת השבוע
5.      נקמתו של ר' בונם- סיפור
 
 
 
בינינו. משולחן המערכת:
לפני כמה ימים הגיע לידינו מכתב, שכנראה "מסתובב" ברשת והחלטנו לפרסם אותו פה. שמה של הכותבת לא מצוין והיא מוצגת רק כ'אישה ישראלית'. המכתב כתוב במקור באנגלית, והוא מובא בתרגום חופשי:
 
אינני פוחדת ללכת לכל מקום שארצה, לנסוע באוטובוס או לבקר בקניונים. לא שיניתי מאומה מהדברים שנהגתי לעשות לפני שהתחיל הבלגן! אנשים נוטים להתעלם מהעובדה שיש פי- כמה הרוגים בתאונות דרכים מאשר ממעשי טרור! יותר בני אדם מתים מהתקפי לב וממחלות; פשוט לא מראים אותם בטלוויזיה.
אל תבינו אותי לא נכון, אנחנו בתוך מלחמה וזה מאוד לא נעים, אבל בעבר לא היה מצבנו טוב יותר! רק שהטלוויזיה והתקשורת גורמים לחשוב שסוף העולם מתקרב.
רק לפני 60 שנה הובלו יהודים אל מותם כצאן לטבח!
רק לפני 55 שנה היינו בלי מדינה, בלי צבא!
שבע מדינות ערביות (לבנון, סוריה, עיראק, ירדן, מצרים, לוב וערב הסעודית) הכריזו מלחמה על מדינה יהודית קטנה, שנולדה רק לפני כמה שעות! היינו פה פחות מ- 650,000 יהודים! נגד כל העולם הערבי! בלי צה"ל, בלי חיל אויר אדיר, רק קבוצה של אנשים שאין להם לאן ללכת.
הארץ "שקיבלנו" מהאו"ם היתה 65% מידבר. התחלנו מהיסוד. לפני 35 שנה נלחמנו נגד שלושת הצבאות החזקים במזה"ת והבסנו אותם בשישה ימים. נלחמנו נגד קואליציות שונות של מדינות ערביות, מצוידות בכמויות אדירות של נשק רוסי, ובכל זאת ניצחנו!
יש לנו היום מדינה, צבא וחיל אויר חזק. יש לנו היי- טק שמייצא במיליונים. אינטל- מיקרוסופט- אי.בי.אם מפתחות את הצוותים שלהן כאן. הרופאים שלנו זוכים בפרסים בכל העולם, עבור פיתוחים רפואיים. הפרחנו את השממה ואנחנו מוכרים תפוזים וירקות לעולם.
ישראל שיגרה שלושה לוויינים לחלל, ומשתייכת למועדון המצומצם והיוקרתי של מדינות ששלחו משהו לחלל; ארה"ב (שבה 250 מיליון תושבים), רוסיה (200 מיליון תושבים), סין (1.1 ביליון) והאירופאיות= צרפת- אנגליה- גרמניה (350 מיליון).
ישראל שייכת כיום למדינות בעלות כוח גרעיני, עם ארה"ב, רוסיה, סין, הודו, צרפת ואנגליה (אנחנו לא מודים בזה, אבל כל אחד יודע). לחשוב שרק לפני 60 שנה הובלנו אל המוות חסרי ישע
זחלנו מתוך האש והאפר של אירופה, בידיים ריקות נצחנו במלחמות שלנו פה, ומכלום בנינו מעצמה. אז מי הוא לעזאזל ערפאת שיאיים עלי? שיפחיד אותי? אתה מצחיק אותי!
פסח עבר לא מזמן- בואו נזכר על מה מדובר; עברנו את פרעה, עברנו את היוונים, את הרומאים, את האינקוויזיציה בספרד, את הפוגרומים ברוסיה, עברנו גם את היטלר, את הגרמנים, את השואה, התגברנו על שבע ארצות ערביות יחד, עברנו גם את סאדם.
הירגעו חברים, נתגבר גם על אלה שקמים עלינו עכשיו.
בכל נקודת זמן בהיסטוריה- המצב עבורנו, היהודים, לא היה טוב יותר. אז בואו ונרים את הראשים למעלה ונזכור: כל אומה או תרבות שניסתה להשמיד אותנו- חרבה עד עפר, ואנחנו המשכנו בדרכנו! מצרים? מישהו יודע לאן האימפריה שלהם נעלמה? היוונים? הרומאים? מישהו מדבר היום לטינית? הרייך השלישי? איפה הוא היום?
ותסתכלו עלינו, העם הקטן מהתורה, מהעבדות במצרים- אנחנו עדיין פה, מדברים את אותה השפה! ממש פה, ממש עכשיו!
יש אלוקים אחד, וכל עוד נשמור על זהותנו- אנחנו נצחיים. אויבינו עדיין לא יודעים זאת, אבל הם עוד יידעו.
אז, אני מתנצלת שאני לא מודאגת, לא מקטרת, בוכה או פוחדת. החיים פה יכולים, כמובן, להיות טובים יותר, אבל אל תתייאשו מהקשקושים של התקשורת, הם לא מספרים לכם שיש עדיין פסטיבלים, שאנשים ממשיכים לחיות, יוצאים, פוגשים חברים. נכון, המוראל נמוך, אז מה?
זה בגלל שאנחנו מבכים את מתינו בזמן שהם חוגגים על הדם (וזו הסיבה שאחרי הכל- ננצח).
אפשר להעביר את האי- מייל הזה (אם תרצו, כמובן) לכל הקהילות היהודיות (ולכל העולם), אולי הוא יעזור לחלקם לשאת את ראשם מעלה. הם שותפים לעוצמתנו. אמרו להם שאין מה לדאוג, אמרו להם לחשוב בגדול ולראות את התמונה כולה.
לשנה הבאה בירושלים.
 
עד כאן המכתב. נשמח לקבל תגובות.
  
 
2. לחיות עם הזמן. פרשת השבוע- מטות-מסעי:
בפרשת מטות (ל', ב') אומר ה' למשה: "נקם את נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך".
ה' מצווה את משה לנקום במדין על מעשה בלעם שבא ממדין לקלל את בני ישראל והשיא את עצתו להחטיא אותם; לגרום לבני ישראל לזנות עם בנות מואב, ועל ידי כך ימשכו אותם המואביות ויגרמו להם לעבוד עבודה זרה.
בהמשך הפסוק מודיע ה' למשה שאחרי המלחמה במדין- הוא, משה, יאסף אל עמיו.
רואים מכך שפטירתו של משה קשורה לנקמה במידינים, היא באה בהמשך למלחמה זו ותלויה בה.
מתעוררת השאלה: מהו הקשר בין השניים? בין המלחמה במדין לבין מיתתו של משה?
תורת החסידות מבארת שמשה ומדין הם הפכים זה לזה. השם 'מדין' מבטא את מהות אומה זו; 'מדין' מלשון 'מדון'. מדין מסמלת את עניין הריב והמדון, הסכסוך והמחלוקת.
מידה זו של שנאת- חינם ופירוד הלבבות היא שורש לכל המידות הרעות, משום שהיא נובעת מישות עצמית כזו שגורמת לכך שאי אפשר לסבול את הזולת. כל דבר שהאחר עושה, או שיש לזולתו, הוא רוצה לעצמו. הדבר מסביר את המקור לשנאת- חינם; אין סיבה אמיתית לשנאה, שורשה בקנאה בכל מה שיש לאחרים.
מידה רעה זו שגורמת בהכרח לפירוד- מייצגת 'מדין'.
ומנגד משה רבנו, שעליו מעידה התורה: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". בדיוק ההפך הגמור ממדין.
מידת הענווה והצניעות גורמות לאדם להיות שמח בחלקו, מבלי לקנא ולחמוד את אשר לרעהו. ולכן ממילא היא המפתח לאחדות וקירוב לבבות.
המאבק בין משה למדין הוא המאבק שבין ענוה לבין מדון, בין אחדות לפירוד.
ולכן נאמר למשה "נקם את נקמת" בלשון יחיד, משום שזהו תפקידו של משה (שכמובן מבוצע עם כל העם), וכשהוא מסיים את מלחמתו בהם ומכניע אותם, מסיים משה את תפקידו בעולם הזה ויכול להאסף אל אבותיו.
(על פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)   
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
אנחנו ממשיכים לפרסם במדור חיבורים מ"תחרות החיבורים של שלום בינינו". נשמח לקבל מכתבי קוראים.
 
שלום בינינו / אורית שטרסברג
לכל אחד דעה משלו – לאורך כל השנים
לכל אחד דעה משלו – את זה כולם יודעים
אתה כזה
אני שונה
אבל בכל זאת – אחים.
 
זה קורה במציאות וקורה בחלום.
זה קורה בעתות מלחמה ושלום.
זה קורה ביומיום ובין כולם.
זה קורה אצלנו ובכל העולם.
זה קורה בכלל וקורה ביחיד.
זה קרה בעבר ויקרה בעתיד.
 
מריבות קיימות מימות הבריאה
מקטנה ושטותית לגדולה וגרועה.
בין קין להבל ורועי אברהם ללוט
ואבני יעקב בחלום בלהות.
 
זה ממשיך גם היום בין כל העמים
ואפילו בתוכנו – במלחמות אחים.
כל אלו מריבות גדולות ורציניות
אבל קטנות – זה ידוע, לא חסרות:
ביני לבין חברה אחרת
בין עני לעשיר, בין אדון לגברת.
בכל השכבות – מהקטנה עד למוכרת,
מקצוות החברה ועד לצמרת.
 
לכל אחד דעה משלו – לאורך כל השנים,
לכל אחד דעה משלו – את זה כולם יודעים,
אתה כזה,
אני שונה,
אבל בכל זאת – אחים.
 
בצרות הרבים כולם מתאחדים
ויחד מול הצרה מתייצבים,
אח"כ חוזרים כרגיל לחיות
וחוזרות בינינו כל המריבות.
 
כיום בישראל המצב קצת מוזר,
מתייחסים לבעל דעה אחרת – כזר.
המריבות קשות, הקרעים עמוקים
ימנים שמאלנים, דתיים חילונים.
רבים כולנו על כל דבר קטן
ומזבוב עושים כזה עניין
בחדשות ברדיו ובכל העיתונים
 
כל הזמן רק שומעים ויכוחים
רק לשמוע – זה ממש נורא.
עד לאן הגיעה השנאה?
 
כולנו נלחמים – ולא סתם,
על כל דבר שבאידיאה קיים.
ולנו נלחמים על מחשבה ועיקרון,
אבל אם לא נתפשר לא נמצא פתרון.
 
אז בואו נפתח את הלב,
נוותר, נקשיב ובאחר נתחשב.
כי גם אם אנחנו שונים
אנחנו בכל זאת – אחים.
 
אם לא נתחשב ונשמע את האחר
אולי על הזדמנות אחרונה נוותר.
כי בעם ישראל המצב כבר נורא
וצריך לעבוד הרבה כדי לתקן – אין ברירה.
"כל זמן שהנר דולק עוד אפשר לתקן" כך אומר הפתגם,
לתקן זה קשה – אך רק כך יהיה יותר טוב בעולם.
 
אם נחשוב קצת לפני שנפתח במריבה,
אם נקבל את הדעה של השני באהבה,
אם נעבוד את כל זה לשנות –
יפרח השלום, ימעטו המריבות.
 
כל זה נשמע כמו חלום בהקיץ
אך אם כל אחד לדבר זמן יקדיש,
לאחד את הקרעים ינסה,
למרות שכל אחד שונה.
כי בתוך הלבבות – ממש בפנים
כולנו – אחים!
 
4. ניצוצות. אמרת השבוע:
כשם שהכוכבים אשר בשמים נראים לעינינו כנקודות זעירות בלבד
- שעה שהם עולמות עצומים,
כך ישנם יהודים אשר בעולם הזה מראיהם עלוב ושפל
- אולם בשמים הם עצומים.
(רבי ישראל בעל שם טוב)
 
אילו היינו ללא מגרעות, לא היינו נהנים כל כך שעה שאנו מגלים אותן בזולתנו.
(לה- רושפקו)
 
 
5. נקמתו של ר' בונם. סיפור:
ר' בונם המשמש היה כבר קרוב לאפיסת כוחות. זה שעות ארוכות שהוא ניצב על משמרתו, על פתח דלתו של רבו, רבי יצחק מאיר מגור. עשרות חסידים חלפו היום כבר על פניו בדרכם אל הקודש פנימה. והוא מקפיד על סדר הנכנסים ללא משוא פנים, עושה מלאכתו נאמנה.
והנה בין המון הממתינים, יושב חסר סבלנות  איש הדור בלבושו. אמנם מדרך רחוקה הגיע, אולם אינו 'בן יחיד' כאן; רבים מהאורחים מדרך רחוקה הגיעו, וכולם ממתינים בסבלנות.
בעירו 'בעל דעה' הוא האיש, ולמרות שאינו ראש הקהל שם, נוהג הוא בתוקף ואף בגסות, מבטל הוא בקולו הרועם כל דעה בקהילה שאינה תואמת את דעתו ואפילו מגיעם הדברים לידי אלימות. בקיצור, מידותיו והתנהגותו אינם הדורים כלבושו.
חלפה שעה מאז הופיע הלה במקום וכבר היו זקופים לחשבונו אי- אלו קובלנות קולניות, חרפות וגידופים שהטיח בראשו של המשמש התשוש.
והמשמש, ר' בונם, עומד הוא הרי על פתח דלתו של רבו, בולע את הגידופים  ואוחז בשתיקתו.
ואז לפתע- פתאום קם האיש, צעד אל עבר הדלת והנחית שתי סטירות מצלצלות על לחייו של המשמש.
הס הושלך בקרב קהל הממתינים ולאחריו גל של מחאה על המעשה הנורא, שלא נראה כמותו שם. לשמע ההמולה הופיעה דמותו של הרבי על סף חדרו ומיד נשתררה דממה, כשההמון נרתע לאחוריו ביראת כבוד.
"מה ארע?" שאל הרבי בקול שקט.
מפאת כבודו לא מיהר המענה לבוא, אך לאחר שחזר ושאל, השיב אחד הנוכחים בקול חלוש: "ר' בונם קיבל שתי סטירות".
מבטו של הרבי נח עתה על משמשו הנאמן שניצב בקרן זווית מחפה עדיין בידיו על לחייו המוכות. עיניו של הרבי נעו על פני הנוכחים ומשהגיעו אל פניו של אותו גברא- עצרו.
"בל תהין להיכנס אל חדרי בטרם תפייס את ר' בונם" אמר "לא אקשיב לדבריך לפני שאשמע מפיו כי מחל לך מחילה גמורה". הרבי שב אל חדרו והדממה בחדר נותרה כשהייתה.
משנוכח האיש לדעת כי נכזבה תוחלתו, וכל טלטולי- הדרך שניטלטל וכל זמנו והוצאותיו יורדים לטמיון, פרץ בבכי ותיבות מקוטעות פרצו מפיו: "כבר חמש עשרה שנים שאנחנו ערירים כבר הפכנו עולמות ולא נושענו מקצה הארץ הגעתי בתקווה להיוושע בתפילתו של הצדיק אוי לי שהקדחתי תבשילי ריקם באתי וריקם אשוב"
לשמע בדברים נותר ר' בונם לרגע המום במקומו, אך מיד ניגש אל האיש ותפש אותו בדש בגדו והחל מושך אותו אל עבר חדרו של הרבי, והלה אינו מצליח להתנגד. בדממה שנוצרה  רותקו כל העיניים אל המשמש הגורר את מכהו אל תוך חדרו של הרבי.
"רבי", נישא קולו של ר' בונם: "בהן- צדקי שלא אמחל לאיש זה לעולם ועד, כי אם בתנאי אחד"
"ומהו התנאי?" שאל הרבי.
"שהרבי יברך אותו עכשיו ממש בצאצאים", השיב המשמש.
חיוך גדול של נחת- רוח עלה על פני הרבי: "ייתן ה' כאשר דברת". הוא לחץ את ידו של האיש ברך אותו ונפרד ממנו.
משחלפה שנה זכה אכן האיש להכניס את בנו הנולד לו בברית המילה, ומאז השתנו אורחותיו ללא הכר מן הקצה אל הקצה.
נוהג היה כל חייו להזכיר את שמו של ר' בונם, ביראת כבוד ולציין באזני כל שאותו משמש הוא זה שעשה ממנו בן אדם.
 
 
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"
 
אנא ספרו לחברים נוספים אודות "עם 1"- השבועון האלקטרוני של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org   או להשאיר פרטים בטל': 02-5722207 
 או בפקס: 02-5722255.
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
 
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
  
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org