עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 46, א' ניסן תשס"ג, 3 באפריל ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת תזריע

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  א' ב'- סיפור

 

 

1. בינינו. משולחן המערכת:

בין קצוות - נסים משעל / עיתונאי ומנחה בטלוויזיה

כאשר אני נשאל על "זהות יהודית" ומדינה יהודית", אין ספק שההוויה הזו מעוגנת בסיטואציה בלתי שלימה, מציאות של חיפוש עצמי, של פרט ולאום כאחד.

שאלות של זהות, תכנים ומהויות אפיינו את ימיו של היחיד ושל המדינה מאז אני זוכר את עצמי. וכמוני- כמעט כל חבר במשפחת עם ישראל. כאן, בגולה, באוכלוסיית הוותיקים שהתמודדה קולקטיבית עם חלום הקמת המדינה של הצעירים המצויים בעידן שונה לחלוטין – של הפרט, של האינדיבידואל, של היחיד. מאז המילים הגדולות של חלום, חזון, ייעוד ויעד הומרו אל חוויות הפרט – זו החוויה השמחה וזו העצובה, זו הנוסקת וזו המתרסקת, זו שיש בה קורת רוח וזו השרויה בצל משבר. כך גם המדינה: ששה לשלום ולא מממשת אותו, מגיעה לשיאים של היי טק, תחכום וטכנולוגיות וגם רושמת תחתיות של עוני, מצוקה ונמיכות כלכלית וחברתית מנוולת.

באופן אישי, השינוי התבטא אצלי במאפיינים שונים של זהות: מבארט גלותי ותו היכר של עולה לכיפה הסרוגה של תנועות הנוער, מהעולם שחותם של מזרחיות ועדתיות מוטבע בו, אל הישראליות של בני-עקיבא, ומסביבי כך החברה כולה: מהרואיות ושפה גבוהה אל תרבות צעירה, פחות נמלצת, מאידיאולוגיה ורעיון אל אנשי מעשה וטכנוקרטיה.

מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת המים של המאבק על זהותה של המדינה. הורם הדגל הטריטוריאלי, נוספו נופי מולדת קסומים וגם נחצתה החברה והתפלגה בקיטוב קשה וחריף. מלחמת יום הכיפורים הוסיפה גם שאלות קיומיות, טראומה של הנהגה כושלת ועליית הימין לשלטון אחרי הגמוניה פועלית בת עשרות שנים. ובעקבות המלחמה – שלום עם מצרים, שהוכיח שאפשר גם אחרת ובעקבותיו עם ירדן, אבל זה עם העם הפלשתינאי והסורי כשל והעלה שוב את שאלת היהודי הישראלי המהלך בין קצוות, בתוך ניגודיות חברתית ומדינית, ושנתקל באיים של שנאה ששיאם רצח ראש הממשלה רבין. איך עושים שלום בינינו בתוך כל זאת? איך מגיעים ל"אהבת ישראל" מעבר לחיוב התיאורטי המשתמע ממושג זה? אין כמובן נוסחאות פלא אבל אפשר לנסות ולסנתז בין הייטקיות ובין כמיהה והתרפקות על עולמות ישנים, קטנים וצנועים, בין אינטלקטואליות קוסמית עכשווית צרופה לארון הספרים היהודי וצלילה למקורות ישראל, בין כנסת לבית כנסת. כך, ביכולת למצוא שלב ביניים, דרך אמצעית, חוטים מקשרים, נתיבי חיבור ניתן - גם אם בהרבה קשיים - לנסות ולעשות חברה אחת, בעלת יופי אנושי וערכיות, וזו הרי מסתתרת ומציצה ממש מאחרי כותלנו.

 

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת תזריע:

בדיני הנגעים, האמורים בפרשת השבוע, מופיע דין תמוה: אם מתגלה באיבר מסוים בגוף נגע צרעת, כמו "שאת", "ספחת" או שיער לבן – נטמא האדם, אך אם "כיסתה הצרעת את כל בשרו", ההלכה היא – "וטיהר את הנגע". התורה מדגישה זאת שוב: "כולו הפך לבן – טהור הוא"!

יש כאן לכאורה דבר בלתי-מובן: איך ייתכן שכאשר מופיעה הצרעת בחלק מעורו של האדם, הוא טמא, ואילו כאשר הצרעת התפשטה כל-כך עד שכיסתה את כל בשרו – הוא טהור?

ניתנו על כך שני נימוקים:

א) זו גזירת הכתוב. על-פי ההיגיון, אדם שהצרעת כיסתה את כל גופו אמור היה להיות טמא, אך הקב"ה גזר שבמצב זה הוא טהור.

ב) יש היגיון גם בהלכה זו. כאשר הצרעת מופיעה רק על חלק מהעור, ברור שזו מחלה, אך אם היא מתפשטת על כל העור, הדבר מוכיח שזהו טבעו הגופני של האיש ואין זה נגע כלל.

נגע רומז לעוונות ולחטאים, והגמרא מביאה הלכה זו בקשר לגאולה: "אין בין דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות". כלומר, כאשר מלכות הכפירה תהיה מוחלטת, זהו סימן לגאולה הקרובה. והראיה לכך: "כולו הפך לבן – טהור הוא".

ושוב נשאלת אותה שאלה: איך ייתכן שבמצב רוחני ירוד כל-כך יפציע אור הגאולה. איך ייתכן שדווקא כאשר הרע גובר ומשתלט על הכול, דווקא אז הוא הזמן הראוי לגאולה.

על כך יש לתת את שתי התשובות הנ"ל. הסבר אחד, שאכן אין לחפש בכך היגיון, אלא זו 'גזירת הכתוב'- כך רוצה הקב"ה, שהגאולה תבוא בלי שום קשר למצב העולם. דווקא כאשר העולם שרוי במצב השפל והרחוק ביותר מהגאולה – יביא אותה הקב"ה בכוחו האין סופי, כפי שנאמר: "למעני אעשה".

אולם אפשר גם לראות את הצד החיובי שבמצב זה. כאשר הרע מתפשט על כל העולם, זו הוכחה שאין מדובר בסתם התגברות של הרע, שאילו היה כך היו צריכים להישאר חלקים שבהם שולט הטוב. ההשתלטות המוחלטת של הרע מעידה, שכל הכוחות השלילים יוצאים החוצה, משום שבפנים כבר אין להם מקום.

מצב זה הוא חלק מהזיכוך הסופי של העולם, "יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים", כאשר הרע נפרד מהטוב ויוצא החוצה. העולם כבר נעשה מוכשר בפנימיותו לקבל את אור הגאולה, שבה יתקיים הייעוד: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", בקרוב ממש.

 

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

האדם נברא בחסרונות רבים, כדי שיוכל למלא חסרונותיו.

(רבי מנחם מנדל מרימנוב)

 

לימדונו שעלינו לסלוח לאויבינו; אך לא לימדונו כי עלינו לסלוח לידידינו.

(פרנסיס בקון)

 

 

5. א' ב'. סיפור:

שני סוחרים ביקשו מרבי מאיר מפרמישלאן סגולה לעסק חדש שפתחו בשותפות.

רשם רבי מאיר על פתק קטן מצדו האחד את האותיות א' ב', ומצדו האחר ג' ד'.

מסר את הפתק לסוחרים ואמר:

"אין סגולה בדוקה ומנוסה להצלחה יותר מזה".

תמהו הסוחרים, ולשאלתם הסביר רבי מאיר:

"א' אמונה, ב' ברכה. אם תישאו ותיתנו באמונה וביושר, תראו ברכה במעשי ידיכם.

אך אם, חלילה, לא תעשו כן, הרי אז יבואו עליכם ג' גניבה וגזל, ד' דלות ודלדול".

 

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"