עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"

ב"ה, גיליון 58, ג' תמוז תשס"ג, 3 ביולי ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת חוקת

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  לגעת ברקיע- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

יד ועוד יד / עוזי חיטמן, זמר ומלחין

הזהות היהודית שלי מתבטאת בהכרה, בהסכמה ובקיום חלקי המורשת והמסורת היהודית שקיבלתי מאבי ז"ל ומאמי שתיבדל לחיים ארוכים. ובראש ובראשונה- השפה העברית. חלק משמעותי בזהותי היהודית הוא קיום טקסים ופולחנים יהודיים הנגזרים מן ההלכה כמו: ברית מילה, ברית נישואין, קבורה, קביעת מזוזה בשער ביתי, אכילת מזון כשר, שמירת מצוות בימי חג קולקטיביים- כמו צום ותפילה ביום כיפור, הדלקת נרות שבת, קידוש וכיו"ב.

בנוסף, השימוש במקורות ובפילוסופיה היהודית שעוברת מדור לדור; הן כהורה והן כמחנך, הן בהתנהגות היומיומית והן בכל מישורי החיים (כיבוד הורים, כיבוד השונה, כיבוד המקום ועוד).

הזהות היהודית שלי מתבטאת גם בנשיאת הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, שמשמש לי כעמדת מוצא בבואי לנתח את הקיים (שנאת חינם, חורבן הבית, גלות, שואה ותקומה), ואני בהחלט מאמץ משהו ממשנתו של מרטין בובר בעניין זה, שאמר: "חייב אדם ללמוד על עברו כדי להשליך על עתידו".

אני רואה את המדינה היהודית כמדינה דמוקרטית- בה הדת מופרדת מהמדינה. אך המדינה דואגת לשמר וללמד את המסורת היהודית ומורשת האבות וכמו כן, משמרת ומטפחת את נכסיה הרוחניים, כל זאת במסגרת חוקה כתובה, תוך כדי הקצאת משאבים מתאימים לפי הצורך. יחד עם זאת כמדינה הדואגת לשמר את המסורת של בני המיעוטים השוכנים בתוכה ומאפשרת את חופש הפולחן.

"שלום בינינו" ניתן לעשות על ידי חינוך, חינוך וחינוך...יש להכניס ולהטמיע את הידיעה ש"כל ישראל ערבים זה לזה"- לא רק כמטבע לשון, אלא כדבר ממשי שמעניק ומשמש לנו כביטחון ותנאי הכרחי לקיומנו. יש לחנך לכך, שעלינו לכבד את דעתו של האחר שהיא שונה משלנו, כשם שפניו שונים משלנו. יש לחנך לכיבוד השונה והחריג.

 

    אבי ז"ל לימדני ש: "יד ועוד יד= ידיד. 'ידיד' בגיאומטריה הוא 28= כח".

כשהידיים של עם ישראל מחוברות (ימין- שמאל, ספרדי- אשכנזי, גברים- נשים, מבוגרים- ילדים, חילוניים- דתיים)- לעם ישראל יש  כח, וסיכוייו לקיום ולהישרדות גדולים יותר. כשהידיים פרודות, עם ישראל מאבד כח ואז קיומו הוא על תנאי.

    אהבת ישראל בעיני היא "אהבה שאינה תלויה בדבר". אהבתי לארץ אינה מותנית בשליטתו של מחנה זה או אחר. חונכתי לאהבת הארץ מתוך הכרה אמיתית שזהו ביתי הקבוע, וכל מקום אחר יכול לשמש לי כבית, אך רק כבית ארעי.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת חוקת:

כאשר דיברו ישראל נגד ה' ונגד משה, שלח בהם ה' את הנחשים.  בא העם אל משה ואמר:  "חטאנו התפלל אל ה', ויסר מעלינו את הנחש".  ומשה רבינו נענה לבקשתם:  "ויתפלל משה בעד העם".  רש"י מפרש:  "מכאן, למי שמבקשים ממנו מחילה – שלא יהא אכזרי למחול".

למעשה, אירוע דומה כבר מופיע בתורה הרבה קודם.  כשלקח אבימלך את שרה מאברהם, וכעונש על כך לקו כל בני-ביתו, השיבה אבימלך מיד לאברהם, ואברהם התפלל עליו והעונש הוסר.  ובכל-זאת, אף שגם שם אנו רואים התנהגות סלחנית מצד אברהם, לא משם לומד רש"י את ההוראה למחול, אלא דווקא מהתנהגותו של משה רבינו.

 

במחילה יש שלושה אופנים:

א.      האדם מוחל על החטא, כדי למנוע עונש מהפוגע.  הוא אף מתפלל עבורו – אך תפילתו מוגבלת להסרת העונש בלבד.

ב.      הוא מוחל לא רק על החטא, אלא גם לאדם עצמו – כבר אין בלבו שום טינה עליו.

ג.       המחילה היא בלב שלם כל-כך, עד שהחטא נעקר ואינו מותיר שום רושם, והפוגע "מרוצה וחביב לפניו כקודם החטא".

באופן הראשון, המחילה היא על מעשה החטא, אך לא לאדם שעשה את החטא,.  באופן שני יש מחילה גמורה גם לאדם החוטא.  ובאופן השלישי המחילה גדולה כל-כך, עד שהחטא נעקר מעיקרו, כאילו לא היה מעולם.

 

אצל אברהם אבינו בא לידי ביטוי האופן הראשון של המחילה.  נאמר שם:  "ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלקים את אבימלך".  אברהם התפלל – והעונש הוסר.  זו היתה מחילה להסרת העונש בלבד.

לעומת זאת, במחילתו של משה רבינו נאמר:  "ויתפלל משה בעד העם".  הוא התפלל לא רק להסרת העונש, אלא "בעד העם" – דבר המבטא את חיבתו ואהבתו לעם-ישראל, שנשאר אהוב ורצוי לפניו ממש כקודם החטא.  לכן דווקא מכאן לומד רש"י, שהמוחל "לא יהא אכזרי למחול" – שהמחילה עצמה לא תהיה אכזרית, להסרת העונש בלבד, אלא מחילה שלמה, עד עקירת החטא מעיקרו.

 

על הפסוק: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" אומרים חז"ל, שהקב"ה מקיים בעצמו כל מה שהוא מצווה אותנו.  לכן כשם שעלינו מוטלת חובה למחול מיד עד עקירת החטא מעיקרו, ודאי שגם הקב"ה, שהוא אין-סוף וגם יכולת מחילתו אין-סופית, יגלה את מידת הרחמים הבלתי-מוגבלת שלו, וימהר למחול לעם-ישראל על כל הדברים הבלתי רצויים.

מחילה זו עצמה תעורר כל יהודי שיעשה גם הוא תשובה, וכאשר ישראל עושים תשובה "מיד הן נגאלין", בגאולה האמיתית והשלמה.

 

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

סוכר הנמס ונעלם לגמרי, ממתיק את המשקה. כך אדם המבטל את ישותו מסוגל לסייע לזולת.

(רבי יצחק מוורקי)

 

עשה מלאכתך באמונה, והנח לבריות לדבר אודותיך ככל העולה על רוחם.

(פיתגורס)

 

 

5. לגעת ברקיע. סיפור:

אמר תלמיד חכם אחד לרבי מנחם מנדל מקוצק:

"הגעתי לשיעור קומה כזה שאני מגיע עד לרקיע השביעי."

חייך הרבי מקוצק והשיב:

"ואני קטן כל כך, עד שמוכרחים לכופף את הרקיע השביעי אלי."

 

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"