עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 54, ה' סיון תשס"ג, 5 ביוני ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.      בינינו- משולחן המערכת

2.      לחיות עם הזמן- פרשת נשא

3.      רשות הרבים- אתם כותבים

4.      ניצוצות- אמרות השבוע

5.      יום מחילה- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

יסודות של מסורת \ ג'ו עמר- זמר ופייטן

הזהות היהודית שלי היא זו שהונחלה לי לפי עשרות שנים על ידי הוריי בעיר סיטאט במרוקו, ועל ידי רבי הרב ברוך טולידנו במכנס: עולם של תורה ומצוות, עבודת ה' בשמחה ותרומה ליישובו של עולם. מעורבות בכל תחומי העשייה והיצירה.

היסודות האלו לא השתנו גם היום אל המודרנה ומאפייניה. בני ובנותיי ובני משפחותיהם לוקחים יתדות אלו כעקרונות, וכל עולם ההיי טק וההישגיות הטכנולוגית לא שינו אותם. אפשר לחיות על הבסיסים הרוחניים- יהודיים הללו ולידם להצמיח ולצמוח עם השינויים הכבירים שמסביב. רופא יהודי שכיר ומדען היי טק בניו יורק מניחים תפילין ונוטלים לולב וארבעת המינים בסוכות ממש כמו אבותיי בקזבלנקה או במרקש.

בגלל הסינתזה המיוחדת הזו, חשוב לשמור במדינה היהודית על אותו סטטוס קוו ששמר על המדינה מקוטביות ומתח מיותר בשנותיה הראשונות  עד עצם היום הזה. באחרונה חל כרסום בסטטוס קוו הזה ולרבים הוא נראה מיושן. אסור לפגוע בו אחרת הכל עלול להתפוצץ חלילה.

"שלום בינינו" הוא לא דבר קל. ארכו שנים עד שהתרגלנו זה לתרבות של זה. אני זוכר את הזלזול במוזיקה שלי, בפיוט המרוקאי, בחוויה המאגרבית שהבאנו איתנו ארצה מסיטאט, מרקש, קזבלנקה, טנג'יר ופס. זלזלו, ואני כאבתי, אבל ידעתי שיום אחד תנצח התרבות הזו וירקדו את פרותיה בשמחות אשכנזיות.

ואכן, בסופו של דבר יש קבלה הדדית. צריך לשמור עליה אם נכונן סבלנות של אמת. כאן יש תפקיד עצום למדיה ולתקשורת. גם אם אין זה תפקידה המובהק. אנשים צריכים להבין שלכל ניואנס, כותרת, תמונה, מילה יש משמעות עצומה בשמירת החוטים הרופפים בלאו הכי, שעדיין מקשרים בין האוכלוסיות השונות. ולכן ידיעה או פרשנות חסרי רסן או דיווח מתלהם בתקשורת האלקטרונית עלולים לחבל במרקם העדין הזה ולפרום את החוליות שעדיין מחזיקות את החבילה כולה.

הנה, "אהבת ישראל" אפשר ללמוד מן החברה החרדית דווקא. אבל על כך אף אחד לא מדווח. לכו למאה שערים או בני ברק ותראו את תעשיית גמילות החסדים, את העובדה שאיש שם לא נשאר רעב, את הנתינה כערך בסיסי בחיים עליו מחנכים בתלמודי התורה ותבינו מה זאת אהבת ישראל. היא מזכירה אגב את יחסי האהבה ששררו במלאח שבערי מרוקו, ארץ מוצאי. גם מי שלא היה לו הפרשי מעשר כדי שלקהילה ולנזקקיה יהיה את כל מה שהם נזקקים לו כבסיס לחיים.

מראה רווח היה סל המצרכים. כולל לחם, בשר, וירקות לשבת ולשבוע כולו שהיה מונח מדי יום חמישי בפתח בתי העניים.

בעלי היכולת הניחו זאת מבלי שאיש ידע מיהו הנותן וזו היתה הפסגה של מעשה הצדקה ואהבת החינם שלא על מנת לקבל פרס. לצערי, רואים היום את הדפוס הזה רק בשכונות החרדיות, וחבל שהן לא אומצו כנורמה לחברה הישראלית בכללותה.

גם סביב נתינה, כמו שירה, אפשר להתאחד ולהעפיל בהר יחדיו.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת נשא:

פרשת נשא נקראת בדרך-כלל בשבת שלאחר חג מתן-תורה.  ואכן, שמה של הפרשה מבטא את המעלה הנפלאה שלימוד התורה מקנה לאדם נשא, מלשון להינשא למעלה, להתרומם.  אחרי שניתנה התורה לבני-ישראל, הם הגיעו ל'נשא' להתרוממות ולהתעלות.

בגמרא מסופר, שרב יוסף היה עורך סעודה חגיגית בחג-השבועות, והיה אומר:  אם לא היום הזה כמה יוסף היו בשוק.  וכפי שמפרש רש"י, שאם לא היום הזה שבזכותו "למדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף, ומה ביני לבינם".

 

בשעת מעמד הר-סיני מינה הקב"ה את כל בני-ישראל ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ובכך העלה אותם למעלה עליונה.  רוממות זו מושגת על-ידי התורה.  כשיהודי לומד תורה, היא גורמת לו להתרומם ולהתעלות מעל גדרי המציאות הארצית.

המעלה המיוחדת של לימוד התורה אפילו לגבי קיום המצוות- היא בכך, שעל-ידי לימוד התורה נוצרת התאחדות גמורה בין שכלו של האדם לבין חכמת ה' המלובשת בתורה.  כאשר שכלו של אדם מבין את מחשבת התורה, נוצרת התמזגות מושלמת בין השכל האנושי לבין חכמת ה'.  דבר זה מרים את האדם לרמה עליונה ביותר.

 

רוממות זו, שמושגת על-ידי התורה, נובעת מהקשר המהותי בין יהודי לבין הקב"ה.  כשיהודי לומד תורה, אין זה סתם לימוד והבנה של סוגיה.  זהו חיבור בין שתי מהויות הקשורות זו בזו.  נשמתו של יהודי היא ניצוץ אלוקי ממש, והתורה היא הגשר המחבר בין הנשמה האלוקית לבין הקב"ה.

לכן לימוד התורה יוצר אצל יהודי מצב של "נשא את ראש" הראש, שהוא החלק העליון והחשוב ביותר באיברי האדם, מתעלה ומתנשא על-ידי התורה במידה שאין למעלה ממנה. בכך מתעלה היהודי למעלה מגדרי העולם, עד שהגבלות העולם אינן מגבילות אותו.

 

זו ההתעלות של מתן-התורה כשהיא לעצמה, ואחרי זה באה פרשת נשר ומדגישה היבט נוסף בהתעלות שנוצרה על-ידי מתן-תורה.  נוסף על ההתעלות של כל יהודי, מכוח היותו חלק מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", באה הדגשה נוספת 'על נשיאת ראש' של כל בני לוי.  והרי ידוע, שכל מי ש"נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו" הוא בדרגת שבט לוי.

לכן, כשיהודי אינו מסתפק בקדושה ובהתעלות הבסיסית שלו, כחלק מ"ממלכת כוהנים", אלא מקדיש את עצמו ללימוד התורה הוא זוכה ל'נשיאת ראש' נוספת ולהתאחדות גמורה עם הקב"ה. שכן אז חודרת תורת ה' לשכלו, עד ששכלו נעשה שכל של תורה ושל חכמת ה', ובכך מתעלה האדם להתקשרות עצומה עם האלוקות והקדושה, ואז הוא עומד למעלה מהעולם וממגבלותיו.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

מי שאוהב את ארץ ישראל, נעשית לו הארץ לאוהב.

(רבי יחזקאל הלברשטם)

 

הנואם אינו מבקש לגלות את האמת, אלא לשכנע את קהל מאזיניו.

(תומס מקוליי)

 

 

5. יום מחילה. סיפור:

בחג השבועות היה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מתייצב לפני ארון הקודש הפתוח ואומר:

"ריבונו של עולם, בראש השנה אתה בבחינת מלך, ואפילו כאשר אתה רוצה למחול על כבודך, אין אתה יכול, שהרי מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול.  אבל היום, בחג השבועות, זמן מתן תורתנו, הנך בבחינת רב. אם כן היום, ובעיקר היום, אתה יכול למחול על כל חטאינו, שהרי רב שמחל על כבודו, כבודו מחול."

 

 

אודות חג השבועות במדור 'מנהגי חגים' באתר שלנו (קישור למטה)

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"