עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                              
ב"ה, גיליון 25, ב' כסלו תשס"ג, 7 בנובמבר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
  
השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- פרשת תולדות
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרות השבוע
5 .ההצדקה היחידה- סיפור
 
 בינינו. משולחן המערכת:
משה ודוד- להטמיע בקולנוע / ארנון צדוק- שחקן ובמאי
היהדות שלי היא הניסיון, הלא פשוט, להטמיע בשטח היצירתי שלי- קולנוע וטלוויזיה- את כל מה ששאבתי מבית אבא וסבא. כל האווירה בבית, ובבית הספר הממלכתי דתי בו למדתי, הייתה בנויה על התנ"ך והתלמוד, סיפורים מלאי להט שלוקחים אותך אל הנגיעה במציאות: אברהם ושרה זוהי פיסת חיים שנוגעת לכל אחד מאיתנו, סיפור יצחק, יעקב ועשיו- הם דראמה אדירה, הגר וישמעאל משפיעים עלינו עד היום, לבן ורחל, יוסף ואחיו, משה ודוד- מה קורה לשני המנהיגים הללו, רועי הצאן, מן הרגע שנבחרו? האנושיות היצרית, הכוח, השררה (אוריה), החמלה (הכבשה)- יסודות שמלווים אותי כל חיי וצריכים ללוות כל בן של העם היהודי.
את כל היופי הזה היינו צריכים להפוך לעולם יצירתי- של מדיום קולנועי שאין כמוהו כדי שכל נער ובוגר יזדהו איתם.
בילדותי, ניסו משפחות מתימן, ארץ הולדת משפחתי, ליצור עברי חדש ולעזוב את היהדות השמרנית. התהליך הזה עדיין ממשיך. אנו צריכים למצוא את הסינטזה, את הדרך האמצעית, הרמב"מית של נטישת יסודות העולם שמסביב, ההיי טקי, המודרני, הטכנולוגי, וחיבורם אל היסוד היהודי החזק של אבא וסבא שלי.
הרי מה עשו עם העולים לכאן בעשורים הראשונים של המדינה? אלה שבאו לכאן הביאו עולם עשיר, צבעוני, פולקלוריסטי, מלא בניואנסים, הפעילו עליהם מחיקון; אמרו בואו נשנה, ושינו הכל תוך מחיקת הערכים היפים. השניאו עלינו את הסידור, את בית הכנסת. יש לנו יהלום ביד, ואנחנו שומטים אותו- צריך לשמור על היהלום הזה. דווקא במדינה שלא יודעת כל כך איך לאהוב- הנה התורה שלנו מלמדת אותנו איך לפתור את כל הבעיה על רגל אחת, כפי שאומר הלל: "ואהבת לרעך כמוך, ומה ששנוא עלייך לא תעשה". ובינתיים, לצערנו, הסלוגן הלאומי הוא "יאללה, מי אתה בכלל?".
איך עושים שיג ושיח אמיתי, כנה? אם קודם נלמד להבין את עצמנו, ואחר כך את האחר- יקום דור שאין בו רק תובנות אלא גם הבנות, והבנה כאן אינה מליצה. אדם צריך להבין ולאהוב את עצמו, אחר כך את הוריו, את אשתו, את ילדיו. ואז הוא יוכל לאהוב כל אדם אחר בישראל.
"בין אדם לחברו"- אין יום הכיפורים מכפר אלא עד שירצה את חברו. לעומת זאת "לבין אדם למקום"- מספיקה רק התפילה. העיקר הגדול הוא - לרצות את חברך.
 
2. לחיות עם הזמן. פרשת תולדות:
על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה" מפרשים חז"ל, שכבר בהיותם ברחם אמם גילו יעקב ועשיו נטיות מנוגדות – יעקב נמשך לבית-המדרש, ועשיו לעומתו נמשך לבתי עבודה-זרה. ועוד מוסיפים חז"ל, שהשניים רבו סביב "נחלת עולמות".
מתעוררת כאן שאלה: מדוע היתה בינם מריבה בעניין? היינו מניחים שיעקב ירצה בעולם-הבא ואילו עשיו יבחר בחיי העולם-הזה. אלא, מכאן משמע, שאף יעקב רצה בחיי העולם הזה, ועשיו מנגד, תבע אף הוא את חיי העולם הבא.
הדבר תמוה – למה לו לעשיו, ששקוע כל-כולו בחיי העולם הזה, לרצות בעולם-הבא?!
כשמתעמקים יותר בסוגיה, מתעוררת תמיהה גדולה: כיצד זה שעשיו, בנו של יצחק אבינו, שהיה קשור אל הקב"ה בכל נימי נפשו, יתאווה עוד בהיותו ברחם אמו לעבודה-זרה? השאלה אינה על כך שכאשר גדל היה לרשע, שהרי יש לכל אדם בחירה חופשית לנהוג כרצונו. אבל כיצד ייתכן שעוד בבטן אמו גילה עשיו נטייה טבעית לעבודה זרה?!
חייבים לומר, שנטייה זו כשלעצמה לא היתה דבר רע, אלא דרך מיוחדת בעבודת-ה'.
הרמב"ם (בשמונה פרקים), מסביר בהרחבה את שני הסוגים שיש בעובדי- ה': "החסיד המעולה" וה"כובש את יצרו". הראשון מתאווה רק אל הטוב, וכל עבודתו היא בעלייה מתמדת בתוך הקדושה עצמה. השני, לעומתו, מתאווה גם אל הרע, וגדולתו היא בכך שהוא כובש את יצרו.
יעקב ועשיו, כפי שנוצרו בטבעם, מסמלים את שני הסוגים הללו; טבעו של יעקב היה "איש תם יושב אוהלים", שהוא "החסיד המעולה", ואילו טבעו של עשיו היה "איש יודע ציד", כלומר  "הכובש את יצרו". המשיכה הטבעית של עשיו לעבודה-זרה היתה נטועה בו, כדי שיתגבר עליה ויכבוש את יצרו.
זוהי הסיבה מדוע רבו שניהם על "נחלת שני עולמות". גם יעקב וגם עשיו, כפי שנוצרו בטבעם, רצו את שני העולמות. אלא שאצל יעקב, "החסיד המעולה", היה העולם-הבא עיקר, בגלל שייכותו לעולם טהור וקדוש, ואילו עשיו ראה את היתרון דווקא בעולם-הזה, שבו צריך לכבוש את היצר ולהתגבר על כל ההפרעות והמכשולים, כלומר עבודתו של "הכובש את יצרו".
כבן-יעקב, יהודי צריך להיות בבסיסו "איש תם יושב אוהלים" – ללמוד וללכת בדרך הישרה, מבלי לנסות לעוות אותה ולערב בתוכה את תאוותיו האישיות. עם זאת צריך גם להיות "יודע ציד" – לצאת לשדה, לעולם, ולעשות מהדברים שבעולם "מטעמים" רוחניים. וכאשר היציאה אל העולם נעשית כהמשך להיותו בבחינת "יושב אוהלים" – הרי הוא מוגן, ויכול לבצע את שליחותו בעולם הזה.
(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב.
לפניכם חיבור נוסף מתחרות החיבורים לנוער של "שלום בינינו":
 
אחדות העם - שלום בינינו למען הדורות הבאים / ישראל עמיחי יורמן, כרמי צור
לא שכבתי לצדם של חיילים בבוץ במארבים באף אחת ממלחמות ישראל, אבל אבא סיפר לי שבזמן מלחמה כולם יחד ולגמרי שוכחים כמה אנחנו שונים אחד מהשני. שם במלחמה בכלל לא משנה מה הצבע שלי, אם אני דתי, חילוני או מסורתי, וכולם אוהבים את כולם ורוצים לעזור כי רוצים להצליח. לכולם יש מטרה אחת עליונה – ארץ ישראל, ואם לא הייתה האחדות הנפלאה הזאת בין כל החילות ובתוכם, לא היינו מנצחים.
שם במלחמה כולנו אחים.
אחי חגי נולד ביום השואה. הורי קראו לו חגי משום שלדבריהם יום השואה הוא יום עצוב אבל גם שמח – כי כולם מאוחדים, כל היהודים בכול העולם! ואם כל העם מאוחד, ואפילו ליום אחד- זה בהחלט חג.
חגי אחי נוסע לטיפולים רבים בבית – החולים ולעיתים אני מצטרף אליו (בחופשים) שם אני פוגש ילדים רבים השונים ממני בהשקפת עולמם ואני קצת חושש אולי יגידו "הדתיים האלו" או משהו אחר אבל כולם מסבירים לי פנים מחייכים ושואלים:
אתה אח של חגי? מה שלומך? ואיזה יופי שבאת, ומיד אני שוכח שאני זר ואני רואה איך אחי מדבר איתם כאילו אין ביניהם מחיצה כלל. גם להם (כמו לחיילים) יש מטרה משותפת שמאחדת אותם – להבריא וכמה שיותר מהר! ואני חושב שאיזה יופי: אפילו שהם לא מכירים אותי ואני בא ממקום שונה ומחינוך שונה בכל זאת בשניה הראשונה שדרכתי שם כבר אני בן-בית, אני רצוי ולא דחוי.
וכשאני הולך לישון אני חושב: גם אני רוצה להרגיש ככה אפילו שאיני נילחם ואיני חולה ב"ה סתם ככה ללכת ברחוב ולהרגיש שאני אוהב את כולם וזה העם שלי ולא משנה אם יש לו קוקו, עגיל או שטריימל. עם כיפה או בלי כי מתחת לכל "המסכות" האלו בעצם כולנו שווים כולנו יהודים. ואני מצטער שרק כאב ומלחמה מאחדים את העם.
אמא שלי תמיד שואלת: למה? למה עם כ-ו-ל-ם אתה משחק ולא משנה מה גילם ומאיזה בית ספר הם ואתה מחלק להם מצעצועיך, חולק חוויות ורק עם אח שלך אתה לא רוצה לשחק, אינך חי בשלום רק מריבות ויכוחים ומלחמות. אבל אמא, אני עונה, הוא פשוט נודניק! אמא נאנחת ואומרת אבל הוא אח שלך
ובימים אלו, כשאני כותב את החיבור "שלום בינינו למען הדורות הבאים", אני מבין פתאום כמה היא צודקת, וכמה זה בעצם אותו הדבר; בגדול אנחנו מסוגלים לדבר עם הערבים, עם אויבנו, לתת להם כבוד, להתייחס אליהם בסובלנות רבה, לתת להם מתנות, לתת להם מעצמנו, מאדמתנו, את ביתנו "למען השלום" ואפילו אנו מרגישים קצת חשובים אם איזה ראש ממשלה ערבי בא לביקור בישראל או אפיפיור. אבל למען השלום שבינינו – איפה הכבוד? איפה הסובלנות? לאן נעלמים כל האמרות הטובות כשמדובר באחינו? הדרך לשלום בינינו ארוכה ובטח לא קלה, אני עדיין צעיר מאוד, ולאחד את כל העם זהו נטל גדול מדי עבורי.
לכן חשבתי להתחיל מעצמי – ומאחי. זה אמנם מעגל קטן אבל המעגלים יתרחבו. מישהו צריך להתחיל אותם, את זה אנו הילדים יכולים לעשות הכי טוב שיש כי השלום שבינינו יביא שלום עם חברינו, שכנינו ועם כל עמנו, וכך ימשך בעזרת ה' גם בדורות הבאים אחרינו. אם נתחיל – להם יהיה יותר קל להמשיך ולהרחיב את המעגל. חוץ ממלחמה מחלות פיגועים וצער שהעם הזה יודע בלי גבול, ישנם גם דברים טובים ויפים שיכולים לחבר בינינו.
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", והלוואי שנצליח.
 
4. ניצוצות. אמרות השבוע:
קל להיות מבין באבנים טובות ומרגליות,
אולם קשה להיות מבין ב"קוצו" של יהודי.
(רבי יחיאל מאיר ליפשיץ)
 
המשתעשע בחתולים, אל יתאונן אם ימצא עצמו שרוט.
(מגואל דה סרונטס)
 
5. ההצדקה היחידה. סיפור:
בכפר נידח גר יהודי בודד. פעם הלכו חסידים לרבי חיים קוסובר ונקלעו בלילה קר וגשום לאותו כפר. דפקו החסידים על דלת ביתו של אותו יהודי, אך הוא עשה עצמו כלא שומע ולא פתח את הדלת.
בלית ברירה, המשיכו החסידים בדרכם, וכשהגיעו רטובים ורועדים מקור אל הרבי, שאל אותם מה קרה וסיפרו לו.
אמר רבי חיים: "יבוא יום והאיש יבקש עזרה".
חלפו כמה שבועות, ואכן אותו יהודי התדפק על דלתו של רבי חיים.
בקול חנוק הוא ביקש את ברכת הרבי, שכן הפריץ המקומי הורה לו להסתלק מהכפר.
"באמת" ענה לו הרבי "מה יש ליהודי לעשות בכפר של נכרים, בלי מניין, בלי קריאת התורה? אלא, ההצדקה היחידה היא, שאם ייקלע יהודי אחר לאותו הכפר, יהיה לו היכן להתארח", וסיים הרבי: "אולם כאשר ביתך נעול בפני אורחים- אין הצדקה לישיבתך שם".
קיבל עליו היהודי לשנות את אורחותיו ולהכניס אורחים, ואכן גזירת הפריץ התבטלה.
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  
או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"