עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 50, ו' אייר תשס"ג, 8 במאי ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת אמור

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  רהיטים של רבי- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

מוסיקה כפלנטה משותפת / שלמה גרוניך - זמר, מלחין, מוזיקאי

     אין לי תשובה מדויקת לגבי הזהות היהודית שלי. אני מקווה שזהות יהודית אינה נבדקת על פי מספר מצוות, חוקים וההלכה שמקיים אדם, כי אם על פי מוצאו, השתייכותו הלאומית, תחושותיו ודרך חייו, ולא החילוניות שלו.

את המדינה היהודית הייתי רוצה לראות כמדינה חופשית, לא כמדינת הלכה. מופרדת בין דת ומדינה, כמו כל מדינה אחרת בעולם. את מצוות "אור לגויים" אנו יכולים לקיים בדרכים אחרות, כאיחוד של קבוצות אתניות שונות בתוך העם. איחוד כזה עשוי להיות מוצדק לפי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", או על פי המשפט: "חייה ותן לחיות". במדינה היהודית צריך להיות רוב יהודי, צריך להיות בה שוויון בין כל מגזרי האוכלוסייה, כמו שהובטח במגילת העצמאות – מדינה שחיה לפי צו הזמן ומקיימת שלום בתוכה ועם שכניה. מדינה שנותנת חופש דת וגישה למקומות הקדושים, גם לכל שאר הדתות.

שלום בינינו ניתן להשיג אם היו מפרידים בין דת ומדינה ואנשי הדת היו עוסקים כראות עיניהם ומקיימים את מצוותיהם כרצונם.  אם תהיה הפרדה בין דת ומדינה הכל יהיה חופשי יותר. סוחרי דת לא יכנסו לפוליטיקה ופוליטיקה לא תיכנס לאזורי קדושה. צריך להיות חופש של חיים לכל האזרחים.

צריכים להיות חילופי תרבות וזרימה תרבותית בין העדות השונות. התרבות והאומנות יכולים לבוא לידי ביטוי בהתאגדויות דרך מוסיקה ואומנויות אחרות (כמו שאני אולי מנסה לעשות). התחברויות של המוסיקה היהודית למזרחית, לפופ, למוסיקה עכשווית ולחיבור של מזרח ומערב. כי אנו יושבים במקום הכי מעניין מבחינה תרבותית, ומוזיקה היא פלנטה משותפת אמיתית.

אהבת ישראל בשבילי פירושו לאהוב, ללמוד וליהנות מאחי היהודים, במיוחד מאלה השונים ממני. להשתלב, להעריך ולכבד כל אדם ודרך חייו לפי בחירתו, ולשמור על נכסי התרבות שלנו על ידי התעסקות בחומרים יהודיים, שורשים, מקורות, הסתמכות על כתובים, מקרא וטקסטים קדומים.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת אמור:

במצוות ספירת העומר יש נקודה המייחדת אותה מכל המצוות האחרות, והיא רמוזה בציווי "וספרתם לכם".  מהמילה "לכם" אנו למדים, כי חובת הספירה משמעותה, שכל אחד ואחד מישראל חייב לספור את הימים שלו, כמה ימים עברו אצלו בספירת העומר.  עליו לספור את הימים יום אחר יום, וביום החמישים לספירה שלו יחגוג את חג השבועות. 

בכך גם שונה חג השבועות מכל החגים האחרים  לכל חג נקבע בתורה היום המיוחד שבו יש לעשותו, ואילו לחג השבועות לא נתפרש תאריך מוגדר בתורה, אלא הוא נקבע ליום החמישים של ספירת העומר.

 

מסיבה זו תיתכן אפשרות שחג-השבועות לא יחול בו' בסיוון. בימים שקידשו את החודש על-פי עדי ראייה (שהעידו כי ראו את מולד הלבנה), היה יכול לקרות שחג-השבועות יחול בה' בסיוון או בז' בסיוון.  למשל, אם ניסן ואייר היו בני עשרים ותשעה ימים בלבד, היה חל חג-השבועות היום החמישים לספירת העומר בז' בסיוון, ואילו כאשר שני החודשים היו בני שלושים יום, חל החג בה' בסיוון.

גם כיום ייתכן מצב שיהודי יחגוג את חג-השבועות בה' בסיוון או בז' בו.  אדם העובר בתוך ימי ספירת העומר את 'קו התאריך' (קו גיאוגרפי שבו מתחלף התאריך בצדו האחד עדיין יום ראשון ואילו בצדו השני כבר יום שני), מוסיף לספור לפי הימים שלו, ספירה שאינה תואמת את ספירת בני המקום. יום החמישים שלו לא יהיה בו' בסיוון אלא בה' או בז' בו (תלוי בכיוון שחצה את קו התאריך), ועליו לחגוג אז את חג-השבועות.

 

אולם אף-על-פי שמי שחוגג את חג-השבועות בה' בסיוון או בז' מקיים את הוראת התורה לעשות את החג ביום החמישים לספירת העומר, יש בכל-זאת שינוי בינו לבין כל עם-ישראל כאשר חוגגים את החג בה' בסיוון או בז' בסיוון, אי-אפשר לומר בתפילה "זמן מתן תורתנו".

מועד מתן התורה הוא ו' בסיוון זה היום שבו נתן הקב"ה את תורתו לעם-ישראל.  רק כאשר חג-השבועות נערך ביום זה אפשר לומר "זמן מתן תורתנו".  דבר זה אינו משתנה על-פי הספירה האישית, אלא הוא עניין קבוע לכל עם-ישראל.

מכאן שבחג-השבועות שני היבטים:  אחד אישי, התלוי בעבודתו האישית של כל אדם מישראל, ואחד כללי, שהוא קבוע מלמעלה.

 

מכאן הוראה לכל יהודי: יש דברים שבהם עבודתו האישית היא הקובעת.  אם יזכך את עצמו ויתקן את כל ארבעים ותשע ההסתעפויות של מידותיו (שזו העבודה הרוחנית של ספירת העומר)  - יזכה לקבל מלמעלה את התורה, אף-על-פי שהאחרים עדיין אינם מזוככים וראויים.

עם זאת, אותם עניינים בתורה שאינם תלויים בעבודת האדם והם ניתנים באופן מוחלט מלמעלה עניינים אלה אפשר לקבל רק בזמנים המיוחדים שנקבעו לכך מצד הקב"ה, בורא העולם.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

צעקה היוצאת מן הלב,

אף על פי שאינה יוצאת מן הפה,

בוקעת שחקים ומנסרת רקיעים.

(רבי מנחם מנדל מוורקי)

 

אי שביעות רצון היא הצעד הראשון בדרך התקדמותם של אדם או אומה.

(אוסקר ווילד)

 

 

5. רהיטים של רבי. סיפור:

רבי שלמה מרדומסק היה ידוע בחיבתו הרבה לאורחים. בכל עת היה ביתו פתוח בפניהם.

עניים ועשירים , חולים ובריאים מילאו את הבית. מאליו מובן שריבוי האורחים פגע בניקיון הבית וביופיים של הרהיטים, דבר שלא מצא חן בעיני ראשי הקהילה.

באו הללו וטענו שאין זה נאה לרבם להפוך את ביתו לבית הכנסת אורחים. אמרו ועשו. כדי לרמוז לו שאינם דעתם נוחה מכך, החליטו לקנות לרבי רהיטים חדשים ונאים.

שמח רבי שלמה מרדומסק למראה הרהיטים שהוכנסו לביתו ואמר:

"ברוך ה', עכשיו ייהנו האורחים עוד יותר משהותם בביתנו".

 

 

אודות "ספירת העומר" בקרו באתר שלנו (קישור למטה)

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"