עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 39, י"א אדר א' תשס"ג, 13 בפברואר ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת תצוה

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  חיסרון זמני- סיפור

 

 

1. בינינו. משולחן המערכת:

ערכי מוסר מעל לכל / שלמה (צ'יץ) להט, ראש עירית תל-אביב לשעבר

 אני קודם כל יהודי ורק אחר כך ישראלי.

אני רואה מדינה יהודית כמדינה שהרוב המוחלט בה שייך לעם היהודי. מדינה ליבראלית, פתוחה שאין בה כפייה דתית. להתייחס בדרך ארץ למסורת, לערכים של העם היהודי. יחד עם זה צריך לאפשר לכל אחד ללכת לפי סולם הערכים שלו.

     אני חושב גם שחייבת להיות רביזיה. יש לעשות שינויים בדת היהודית. להתעסק פחות בדברים הטכניים ויותר בערכים של בני אדם: אמת, צדקה, יחסים של בן  אדם לרעהו, כבוד הדדי, התנהגות הולמת, והצבת סולם ערכים - הכרת הטוב והוקרת תודה. כל זה לא מפותח אצלנו. "יד ושם" הכיר בכ17- אלף חסידי אומות עולם. הם הצילו לא בשביל לקבל כבוד ועד היום יש שבני משפחותיהם נרדפים על כך. כעם, לא הודינו להם. הענקנו אותות, אבל מעבר לכך לא עשינו דבר וזו תופעה שאסור להסכים לקיומה. גם כיום אנו לא מכירים תודה וניתן לראות זאת באירועים האחרונים עם צד"ל, משתפי פעולה וכו'.

     שלום בינינו ישרור אם נתייחס בליבראליות איש לרעהו, כי כל צד מטפח את עולם הערכים שלו. אי שירות בצבא זה דבר הנוגד עקרון של מוסר, אחווה יהודית ולא יתכן שחלק אחד לא יתרום את חלקו. צריכה להיות  פתיחות בעניין זה (מצד החרדים) ואז יהיה שלום. כל אדם רשאי להתנהג על פי הערכים שלו. במערכת החינוך צריכים להכניס יותר ערכים וכבוד לעם היהודי. היום רבים לא יודעים את מהות החגים, מה זה בית-כנסת, תפילה וכו'. צריכים לטפח את הדברים האלו ואז ישכון שלום. צריך שתשרור הבנה. צריך שזו תהיה מטרה ולא שיטפלו בה באקראי, בדרך מזדמנת.

     אהבת ישראל היא אהבה לעם יהודי, לעולם ערכים, למסורת, להיסטוריה, שאסור להתכחש להם. צריכים להחדיר במודעות את נושא השואה ושכל צעיר יידע ששישה מיליון יהודים נרצחו כי הם היו יהודים. את זה צריך להחדיר גם לעולם, כדי שתופעה כזו לא תתחולל שוב, לנצח נצחים. יחד עם זה צריך לשאוף שמירב יהודי העולם יבואו ויגורו בארץ ישראל.

צריך גם ללמד את הדברים המייחדים את העם היהודי: 1. לא להתכחש לתקופות ומקומות כשלא היינו בארץ כמו לשפת היידיש, או הלאדינו, המוסיקה, הפרוזה וכו'. 2. עם שלא היה בבחינת עם 2000 שנה ולאחר אלפיים שנה חזר והפך לעם.

התאחדות העם מחדש מייחדת את העם היהודי. אין בעולם עם וקהילה שעברו תהליך דומה.  כשאנו היום חיים במדינת ישראל, אנו צריכים להיות כוח משיכה לכלל היהודים וזה יקרה אם  יהיה שלום עם שכנים וגם אם יהיה שלום בין היהודים בארץ. וזה יקרה רק עם מערכת ערכים מוסרית, יחסים בין אישיים כמו: צדקה, צדק, נימוסים, כבוד לאישה -  יהיו מעל הכל, ואז תגבר העלייה. המטרה היא שנבין אחד את השני.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת תצוה:

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור", מכאן למדו חכמינו שלצורך הדלקת מנורת המקדש יש להשתמש אך ורק בטיפת השמן הראשונה שיוצאת מן הזית ברגע ה"כתית" והכתישה – "שמן זית זך" שהוא השמן המשובח ביותר.

"בעל הטורים", אחד מפרשני התורה,  מגלה במלה "כתית" רמז נפלא לאורך זמן קיומם של שני בתי המקדש: הבית השני עמד 420 שנה כערכן המספרי של האותיות "כת". הבית הראשון עמד 410 שנה, כערכן של האותיות "ית", וביחד "כתית". אם-כן, בפסוק זה טמון הרמז לזמן המדויק בו ישתמשו בני ישראל בשמן למנורת המקדש, בדיוק "כתית" שנים- 830 שנה.

אלא שהפסוק מוסיף ואומר: "כתית – למאור", ופירוש הדבר: בית ראשון ושני שעמדו "כתית שנים", "נכתתו" "וחרבו", וזאת, על מנת להגיע "למאור", היינו לבית-המקדש השלישי. שכן שני בתי המקדשות, על כל מעלותיהם, היו בבחינת "אור" בלבד, ולכן התאפשר חורבנם – כשם שאור יכול להיות מוסתר על ידי וילון וכדומה. אך בעקבות החורבן והגלות, בה שומרים בני ישראל על יהדותם במסירות נפש, למרות ה"מסך המסתיר"- יסורי וחושך הגלות, ייבנה הבית השלישי שהוא בבחינת "מאור", ככדור השמש עצמו שאינו כבה לעולם.

עוד רמז במלים "כתית למאור": כשם שעבודת הפרך שעבדו בני ישראל במצרים הכינה אותם  לקבלת התורה,  כלומר שגלות מצרים היתה כור הברזל שזיכך, ליבן והכשיר את עם ישראל לקבלת אור התורה, כך גם בגלות הנוכחית: המצב של "כתית" – כאשר בני ישראל דחוקים בגלות ולחוצים עד לכדי "כתית" – הוא שיביא אחר כך "למאור". ואמרו חכמים: "הזית הזה כשכותשין אותו מוציא שמנו".

יציאת מצרים הייתה הכנה למתן תורה. אז התגלה בעיקר חלק הנגלה שבתורה. גלותנו זו, הגלות האחרונה, היא ההכנה לגילוי ה"מאור שבתורה", היינו פנימיות התורה, במהרה בימינו ממש.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

גדולה עצירת הכעס והתאפקות מרגזנות, יותר מאלף תעניות.

(רבי משה לייב מסאסוב)

 

אין לך נימוק משכנע יותר מן האמת.

(סופוקלס)

 

 

5. חיסרון זמני. סיפור:

כשהיה רבי יעקב מליסה תלמיד ישיבה, הציעו אותו מוריו לכהונת רב בעיירה שתושביה חיפשו מורה הוראה.

הזמינו הגבאים את רבי יעקב הצעיר לעשות שבת בעיירתם ולדרוש בבית הכנסת.

הדרשה עלתה יפה וכל הציבור התרשם לטובה מהבחור הצעיר.

עם צאת השבת התכנסו הגבאים לדיון ורבי יעקב ישב בחוץ והמתין להחלטתם.

כשיצא אחד מהם מהחדר, שאל אותו רבי יעקב להיכן נוטות הרוחות.

"הכל שיבחו את דרשתך" אמר לו הגבאי "אלא שמהססים הם מסיבה אחת, והיא- שאתה צעיר מדי".

"אם זה החיסרון היחיד שמצאתם בי" ענה רבי יעקב "הרי יכול אני להבטיחכם שחיסרון זה הולך ופוחת מדי יום ביומו".

 

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"