עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו" 

ב"ה, גיליון 35, י"ג שבט תשס"ג, 16 בינואר ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1. בינינו- משולחן המערכת

2. לחיות עם הזמן- פרשת בשלח/ ט"ו בשבט

3. רשות הרבים- אתם כותבים

4. ניצוצות- אמרות השבוע

5. אורח חשוב- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

טיפוח העבר ויצירת עתיד / עוזי חיטמן, זמר ומלחין

הזהות היהודית שלי מתבטאת בהכרה, בהסכמה ובקיום חלקי המורשת והמסורת היהודית שקיבלתי מאבי ז"ל ומאמי שתיבדל לחיים טובים וארוכים. ובראש ובראשונה- השפה העברית. חלק משמעותי בזהותי היהודית הוא קיום טקסים ופולחנים יהודיים הנגזרים מן ההלכה כמו: ברית מילה, ברית נישואין, קבורה, קביעת מזוזה בשער ביתי, אכילת מזון כשר, שמירת מצוות בימי חג קולקטיביים- כמו צום ותפילה ביום כיפור, הדלקת נרות שבת, קידוש וכיו"ב.

בנוסף, השימוש במקורות ובפילוסופיה היהודית שעוברת מדור לדור הן כהורה והן כמחנך – הן בהתנהגות היומיומית והן בכל מישורי החיים ( כיבוד הורים, כיבוד השונה, כיבוד המקום ועד).

הזהות היהודית שלי מתבטאת גם בנשיאת הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי- שמשמש לי כעמדת מוצא בבואי לנתח את הקיים (שנאת חינם, חורבן הבית, גלות, שואה ותקומה), ואני בהחלט מאמץ משהו ממשנתו של מרטין בובר בעניין הזה, שאמר: "חייב אדם ללמוד על עברו כדי להשליך על עתידו".

אני רואה את המדינה היהודית כמדינה דמוקרטית- בה הדת מופרדת מהמדינה. אך המדינה דואגת לשמר וללמד את המסורת היהודית ומורשת האבות וכמו כן, משמרת ומטפחת את נכסיה הרוחניים וכל זאת במסגרת חוקה כתובה תוך כדי הקצאת משאבים מתאימים לפי הצורך. יחד עם זאת המדינה דואגת לשמר את המסורת של בני המיעוטים השוכנים בתוכה ומאפשרת את חופש הפולחן.

"שלום בינינו" ניתן לעשות על ידי חינוך, חינוך וחינוך...יש להכניס ולהטמיע את הידיעה ש"כל ישראל ערבים זה לזה" לא רק כמטבע לשון, אלא כדבר ממשי שמעניק ומשמש לנו כביטחון ותנאי הכרחי לקיום. יש לחנך לכך, שעלינו לכבד את דעתו של האחר שהיא שונה משלנו כשם שפניו שונים משלנו. יש לחנך לכיבוד השונה והחריג.

אבי ז"ל לימדני ש: "יד ועוד יד= ידיד. ידי בגיאומטריה הוא 28= כח." כשהידיים של עם ישראל מחוברות (ימין- שמאל, ספרדי- אשכנזי, גברים- נשים, מבוגרים- ילדים, חילוניים- דתיים) לעם ישראל יש  כח וסיכוייו לקיום ולהישרדות גדולים יותר. כשהידיים פרודות, עם ישראל מאבד כח ואז קיומו הוא על תנאי.

אהבת ישראל בעיני היא "אהבה שאינה תלויה בדבר". אהבתי לארץ אינה מותנית בשליטתו של מחנה זה או אחר. חונכתי לאהבת הארץ מתוך הכרה אמיתית שזהו ביתי הקבוע, וכל מקום אחר יכול לשמש לי בית, אך רק כבית ארעי.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת בשלח/ ט"ו בשבט :

"האדם נקרא עולם קטן, וכל מה שיש בעולם יש באדם, ובפרט כולל הוא ד' הסוגים: דומם, צומח, חי ומדבר. וגם בעבודת האדם לבוראו ד' סוגים אלו. והולך מחיל אל חיל,

והתחלת עניינו בדומה לסוג ה'דומם'. זאת אומרת, שאינו אלא 'מקבל', מבלי כל הוספה מצד עצמו- אשר בכלל הם ימי הקטנות והילדות.

מ'דומם' מתעלה ל'צומח', אשר חיטה אחת מצמיחה כמה חיטים, ומגרעין צומח אילן נושא פרי. זאת אומרת, אשר ענין שמקבל, ולימוד שלומד- מתבונן בו ומעבד אותו לאורכו, לרוחבו ולעומקו, ומנצלו להתפתחות עצמו ככל האפשרי.

מסוג זה עולה, במשך הזמן ועל-ידי עבודה ביגיעת נפש ויגיעת בשר- לסוג ה'חי'.

זאת אומרת, שמתגבר הוא על הטבעיות שלו, באם היא בלתי רצויה, וכן על סביבתו, מורשת אבות וכיוצא בזה, ומשנה מקומו ואינו קשור לסביבה שלו וכו'.

אבל גם זה אינו התכלית והמטרה האחרונה, ועליו לעלות לסוג עליון יותר, הוא סוג ה'מדבר'- אדם בעל שכל עיוני, ולא רק שכל מעשי השייך לעניינים שבפועל, אשר ישנו גם בבעלי-חיים, וכמו השועל פיקח שבחיות וכיוצא בזה. זאת אומרת, אשר אפילו בעבודתו לקונו- אינו מסתפק בלימוד המוכרח בשביל לדעת המעשה אשר יעשה ואלה אשר לא תיעשינה, כי אם גם עוסק בידיעת בוראו, וכמו שכתוב: 'דע את אלוקי אביך', שכללותה היא פנימיות התורה, אשר בדורנו נתגלתה ונתבארה בתורת החסידות.

מכל הנ"ל מובן, שתחילת פעולת האדם הוא בעלייה מסוג הדומם (מקבל גרידא)- לסוג הצומח, והתחלה זו חלה בראש השנה לאילנות, וכמו שכתוב: "כי האדם עץ השדה", ומזה לראש השנה לענייני בהמה וראש השנה לענייני אדם".

(מתוך "אגרות קודש" של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

ייתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.

(רבי מנחם מנדל מקוצק)

 

בקחתו נקם- משתווה האדם לאויבו, אך בהבליגו על הנקמה- הוא מתעלה עליו.

(פרנסיס בקון)

 

 

5. אורח חשוב. סיפור:

רבי חנוך צבי מבנדין ביקש פעם מרעייתו הרבנית להגיש לשולחן כיבוד נאה ועשיר, ואמר:

"אורח נכבד ויקר הגיע לביתנו".

מיהרה הרבנית וערכה שולחן לתפארת, למרות שלא ידעה מיהו אותו אורח חשוב.

כשעזב האיש את הבית והלך לדרכו, לא יכלה הרבנית לכבוש עוד את סקרנותה ושאלה את בעלה מיהו אותו אורח.

"אינני מכיר את האיש ואפילו אינני יודע מיהו" ענה הרב "אבל אורח הוא היה בביתנו, וכאורח הריהו יקר ונכבד בעיני".

 

 

 

 

עוד אודות ט"ו בשבט - באתר הבית שלנו, במדור "חגים"

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"