עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       
ב"ה, ח' אב תשס"ב, 17 ביולי ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
השבוע:
1.      בינינו- משולחן המערכת
2.      לחיות עם הזמן- תשעה באב
3.      רשות הרבים- אתם כותבים
4.      ניצוצות- אמרת השבוע
5.      חורבן וגאולה- סיפורים קצרים
 
1. בינינו. משולחן המערכת:
בעמדנו ערב תשעה באב, יום שמסמל אולי יותר מכל זמן אחר בשנה את הגלות והייסורים של העם היהודי, מצאנו לנכון לפרסם מכתב שכתב לפני כמה שבועות אדם מתל אביב לאחד האתרים ברשת. הדברים מובאים כלשונם במקור:
 
בשבת בבוקר נכנס לאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר בחור צעיר כבן 16, בעל פנים כהות, לבוש חולצת טריקו ורודה ומכנסי ג`ינס, תיק קטן על כתפו ולראשו כיפה לבנה שהקמטים עדיין ניכרים עליה. הוא לוקח סידור, מתיישב בין המתפללים ומתחיל לדפדף. נראה שזו לו הפעם הראשונה שהוא מחזיק בסידור.
הציבור כבר אחרי "ברוך שאמר". בלי תיאום מראש, מחליפים המתפללים מבטים, מסתכלים זה לזה בעיניים ומושכים בכתפיהם. הבהלה גוברת מרגע לרגע. שכניו של הבחור לספסל קמים ממקומותיהם ומתרחקים לאיטם. חלקם נמלטים החוצה, ואחד האבות אף מרמז לילדיו להתרחק מה"זירה".
הרב יושב במקומו ואינו יודע מה לעשות. בזמנים כתיקונם היה ניגש לבחור, מושיט לו יד, ובחיוך מראה לו איפה להתפלל. אבל המראה של הבחור והתיק שלו, אוי ריבונו של עולם… מה עושים? הרב מבחין שכמחצית מהמתפללים כבר נשמטו החוצה. אחד מהם כבר מחפש את המשטרה.
הבחור עדיין מסתכל ומדפדף מדי פעם בסידור, מסתכל סביבו ומעיף מבט על התיק. החזן שעדיין עומד ליד העמוד, מתפלל בחיל ורעדה, כבתפילת נעילה ביום הכיפורים...
כך עוברת לה דקה ועוד דקה – כל דקה כשעה, והבחור עדיין אינו מבחין במה שקורה סביבו. הוא ממשיך לבהות ולדפדף בסידור, לפעמים כמה דפים יחד, כאילו מחפש משהו…
סוף סוף פורצים לתוך בית הכנסת השוטרים. באקדחים שלופים בידיהם הם ניגשים אל האורח המסתורי ובקול הם חוקרים אותו "מי אתה? תציג תעודות בבקשה". את תשובותיו לא הצליחו המתפללים לשמוע, אך לאחר דקות מספר של חקירה פרץ הבחור בבכי ובקול חנוק ענה כי אביו נהרג אמש בפיגוע רצחני. הוא מתאכסן עכשיו אצל הסבתא שגרה ליד בית הכנסת, והיא שלחה אותו לומר קדיש…
הבחור אמר קדיש מהסידור, יצא מבית הכנסת ולא שב עוד. אוי, ריבונו של עולם!...
 
עד כאן המכתב, ויהי רצון שלא נכיר עוד מצבים שכאלה.
 
 
2. לחיות עם הזמן. תשעה באב:
כשנפגשו יוסף ואחיו במצרים, ויוסף התוודע אליהם כתוב: "ויפול יוסף על צווארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו" (בראשית מה, יד).
ומבאר רש"י, שיוסף בכה על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופם להיחרב, ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב.
והדברים תמוהים; האם בשעת שמחת ההתגלות של יוסף לאחיו, זהו הזמן לבכות על חורבנות שעתידים להיות אחרי דורות רבים?
קושיה נוספת היא, מדוע בכה כל אחד על חורבנו של אחיו דווקא?
משיב על כך רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל: כשנפגשו השבטים, אחרי פרידה ממושכת של שנים רבות, הם חזו וחשו מבשרם שהפירוד היה תוצאה של שנאת חינם ביניהם, ומיד ראו ברוח קודשם כמה חמור הוא עוון שנאת חינם, שעלול הוא להחריב את בית המקדש. על כן הם בכו באותה שעה על החורבנות העתידים.
והתיקון לזה הוא על ידי אהבת חינם. דהיינו להיות מיצר בצרתו של השני יותר מאשר בצרתו שלו, ומאידך לשמוח בשמחתו של האחר יותר באשר בשלו.
לכן בכו יוסף ובנימין כל אחד על חורבן חברו, ללמד לדורות הבאים את ההרס שבשנאת חינם ואת כוחה של אהבת חינם לתקן ולהביא לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש השלישי.
 
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
לעמותת 'שלום בינינו'
שלום וברכה!
ראשית, אברככם על עבודתכם הברוכה, אשר אין ביכולת המילים לתאר את גודל החשיבות
ומעלת האחדות שאין לה אח ורע. ובכגון דא יכולתן של האותיות הוא אך לגרוע ולהפחית
מחשיבות העניין, ולא אאריך בדבר הפשוט והמובן.
לאחר דברי הקדמה אלו אפנה לגוף מכתבי; שאהיה שמח אם אדע שבקשותי הגיעו לכתובת
הנכונה.
א. האם יש באפשרותכם לספק לי את החומר היוצא לאור מפעם לפעם?
ב. בהיותי תלמיד בישיבה הרואה בעין טובה את עבודתכם. אפנה אליכם בבקשתי:
היש באפשרותכם לקשרני עם אחד או שניים מבני הנוער שאינם שומרים תורה ומצוות
כדי שאהיה איתם בקשר טלפוני או מכתבי (עדיף קשר מכתבי מפני שרוב שעות היום
אני לומד בהיכל הישיבה ומכתב ניתן לכתוב ולקרוא בכל שעה. מלבד זאת מכתב הוא
דבר שאף פעם לא "בורח" הוא תמיד נשמר במגירה...)
חותם בהערכה,
ל. א.
נ.ב.- לאור בקשתי השניה מצאתי לנכון לציין מס' פרטים. אני בן 19 ולומד בישיבה
חרדית בצפת, ולכן עדיף אם הכותבים יהיו בגילאי 18 ומעלה.
המערכת: שם הכותב וכתובתו שמורים במערכת. נשמח לקשר בינו לבין המעונינים.
 
4. ניצוצות. אמרת השבוע:
מה אדם יחיד הזהירו חז"ל ואמרו: "והוי דן את כל האדם לכף זכות", על אחת כמה וכמה שעל כלל ישראל חייבים ללמד זכות.
(רבי לוי יצחק מברדיצ'ב)

הרשעים חיים על מנת לאכול ולשתות, ואילו הצדיקים אוכלים ושותים  כדי לחיות. (סוקרטס)

 5. חורבן וגאולה. סיפורים קצרים:
נהר של דמעות
לאחר הסתלקותו של רבי יצחק מווארקי, נסע בנו, רבי יעקב- דוד, אל הרבי מקוצק והתלונן באוזניו שאינו זוכה שאביו יתגלה אליו.
הבטיח לו הרבי מקוצק שיראהו בקרוב, ואכן כעבור מספר ימים, בעודו בקוצק, התגלה רבי יצחק לבנו.
סיפר על כך הבן לרבי מקוצק , והרבי שאלו: "באיזה מצב ראית את אביך"?
השיב הבן: "הוא עמד סמוך לנהר, שעון על מקלו, ועיניו מביטות אל מי הנהר".
נאנח הרבי מקוצק ואמר: "הנהר הזה הוא מדמעותיהם של ישראל".
 
תיקון לחורבן
רבי רפאל מבראשיד נוהג היה לעסוק בהשכנת שלום בין הבריות. כל אימת שהיה שומע על סכסוך או מחלוקת היה ממהר ומשתדל בכל מאודו להשכין שלום.
פעם אחת, ביום תשעה באב שמע שבבית אחד יש מריבה. מיד עזב את כל עיסוקיו ונחפז לאותו בית כדי להשכין שלום.
כשחזר לביתו שאלוהו תלמידיו: "אי אפשר היה להמתין יום אחד ולא להתרוצץ ביום צום"?
השיב הצדיק: "אדרבה, בית המקדש הלא חרב בעוון שנאת חינם, ומה יכול לתקן את סיבת החורבן יותר מעשיית שלום?!"
 
ציפייה
רבי אברהם "המלאך" (בנו של המגיד ממזריטש) היה נוהג בתשעה באב לישב כשראשו כפוף בין ברכיו ודמעות זולגות מעיניו. כמה פעמים ביום היה מרים את ראשו, ובהתכוונו למשיח היה שואל: "עדיין איננו? עוד לא בא?"
 
חושים טובים
אמר פעם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "משיח כבר קרוב. למי שיש חוש שמיעה טוב וחוש ראיה טוב- שומע את קולו ורואהו".
 
אנחה
סיפר רבי יששכר-דוב מדרושיץ: בצעירותי ערכתי גלות ונדדתי מכפר לכפר. ערב אחד הגעתי לביתו של אופה יהודי. בחצות הלילה, כשקמתי לערוך 'תיקון חצות' שמעתי את האופה נאנח  אנחה מעומק ליבו. האנחה זעזעה את נפשי והתחלתי להרהר בתשובה על שלא זכיתי להגיע לצער כה עמוק על החורבן והגלות, כפי שמרגיש אותו אופה.
ואז שמעתי את אשת האופה שואלת אותו לפשר אנחתו, והוא השיב:
"עד מתי תבשלי שוב ושוב תפוחי אדמה; נפשי משתוקקת ללביבות גבינה.
 
קרוב מאד
הרב החסיד רבי יעקב וינטרוב סיפר: "פעם ישבתי בסעודת מלוה- מלכה עם הצדיק הקדוש רבי ישראל אבוחצירא , קירב אותי הצדיק אליו ולחש באוזני: משיח קרוב, קרוב, קרוב מאוד".
 
לא יהיה צורך
נוהג היה רבי אברהם מצ'יכנוב לקנות בכל שנה ספר "קינות לתשעה באב" חדש. כשגמר לומר את ה"קינות", היה שם אותם במקום הגניזה שבבית הכנסת, והיה אומר: "בטוח אני שבמשך השנה יבוא המשיח, ולשנה הבאה לא יהיה לנו צורך ב"קינות".
 
שימוש מוקדם
פעם הלך רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ביום צום תשעה באב לאסוף כסף לדבר שבצדקה. נכנס לבית אחד, ולתימהונו מצא אנשים שיושבים ואוכלים בשר עוף. אמר להם הצדיק: "אם אתם אוכלים עכשיו את העופות, מאין תיקחו "כפרות" בערב יום הכיפורים?
 
בהיסח הדעת
שאלו פעם את רבינו הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא, כיצד מתיישבת חובת הצפייה לבואו של המשיח עם מאמר חז"ל שמשיח יבוא בהיסח הדעת; שהרי אם מצפים לו בכל עת, אין זה היסח הדעת.
השיב הרבי: "אין סתירה בין השניים. המשיח שאנו מצפים לו ומדמיינים אותו- לא יבוא כלל, ואילו המשיח שיבוא- איש אינו מצפה לו, ובואו של משיח כזה יהיה לגמרי בהיסח הדעת".
 
קח אותו מהם
רבי ישראל מרוז'ין היה דוחה מאוד את העצבות ומדבר בשבח השמחה.
כשהגיע תשעה באב לא רצו כמה מחסידיו לאפשר לעצבות להשתלט עליהם וחיפשו כיצד לשמח את עצמם. הם החליטו להשתעשע, עלו על גג בית המדרש ושלשלו חבל שבקצהו קשר עניבה. כשהיה מישהו נכנס לבית המדרש היו לוכדים אותו בחבל ומושכים אותו מעלה.
בתוך כך נכנס הצדיק לבית המדרש, אולם העומדים על הגג לא יכלו לזהותו, ורק כשהיה באוויר זיהו אותו ומהרו להורידו בחיל ורעדה.
הרים הצדיק את עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם, הרי אתה רואה שבניך אינם רוצים ב'חג' זה; אם כך, קח אותו  מהם".
 
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"
 
אנא ספרו לחברים נוספים אודות "עם 1"- השבועון האלקטרוני של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org   או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02 
 או בפקס: 0740-649 02.
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
 
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
 
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org