עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                             
ב"ה, גיליון 22, י"א מרחשון תשס"ג, 17 באוקטובר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
  
השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- פרשת לך-לך
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרת השבוע
5.חצי בחצי- סיפור
  
בינינו. משולחן המערכת:
זהות יהודית היא שפה / שמוליק עצמון - שחקן, מנהל התיאטרון האידי בישראל
זהות יהודית זה בית אמא ואבא, הזיכרון הראשון שלי הוא של היכרות עם האות העברית. כילד בן שלוש הביאו לי את האות ב' של "בראשית", עטופה בדבש וליקקתי אותה. אמרו לי שאת זה אני צריך לזכור ולדעת וכך למדתי את האותיות העבריות.
אם זהות יהודית היא גם לשון – הרי שפת האם שלי היא היידיש. מעבר לכן שפה מכילה את כל הגנום היהודי שירשתי מהורי. זהות יהודית היא ההיסטוריה היהודית שלי על כל מהפכיה, ניצחונותיה ומטלותיה שנמצאים בתאים האפורים שלי. הזהות היהודית – היא גם סיפורי המקרא שהלכו אתי, החל מהעיירה שגדלתי בה עד השואה ולאחר מכן עד הגעתי לארץ ישראל. זהות יהודית באה לידי ביטוי בכך שאני צריך להצדיק ולהבליט את קיומי בסביבה העוינת שגדלתי בה. תקופת הילדות והבגרות שלי שמשתקפת במלחמה המתמדת להצדיק את זהותך.
אני רואה את המדינה היהודית כמדינה שמאחדת את כל היהודים על כל הגוונים, התרבויות, הייחודיות של כל אחד ואחד מהם, לאוו דווקא על ידי כך שמוותרים על הייחודיות שיוצרים משהו חדש. צריך לקחת את הכל וליצור מדינה יהודית מאוחדת על כל גווניה (דתי, חרדי, חילוני וכו') שחותרת למטרה אחת - להגן על חופש הביטוי הדת והאמונה. כל אחד יחיה לפי אמונתו, זוהי הדרך המהווה כלי הגנה על העם היהודי.
מתוך ניסיוני "המועט" שלום בינינו ניתן לרקום - א. רק אם אתה מוכן להבין את הזולת, גם אם אתה לא מסכים אתו. ב. אם אתה מוכן לכבד את הדעה השונה מדעתך ולתת לבעלי הדעה הזו אפשרות להתבטא. ג. אם אתה מוכן לקרב אנשים על רקע של אינטראקציה משותפת, סביב רעיון שמקובל על קונצנזוס כללי. כמו למשל: שלום. זה מקובל על כולם, אך איך עושים את הדברים? זאת החוכמה. דוגמא נוספת באה סביב רעיון של שוויונות – לכבד את הניגודים ולקרב את הניגודים.
אם למדתי משהו על אהבת ישראל – הרי למדתי זאת בבית שחינך אותנו על אהבת האדם. אדם שאוהב את הזולת, מסוגל לפתח אהבת ישראל. בן אדם שפתוח לקליטת דעות שונות ומנוגדות לדעותיו ומסוגל לקבל את העובדה שאדם זה אינו אויב - זו אהבת ישראל. אני יודע זאת מאבא שלי שאמר כי גם אם אדם הוא קומוניסט, הוא בכל זאת יהודי וחייבים לאהוב אותו. אבי היה מאד ציוני והוא לא אהב קומוניסטים וקומוניסטים לא אהבו אותו, ובכל זאת אמר את הדברים.  זאת אהבת ישראל אמיתית. אני מסוגל לאהוב חרדי ואני מצפה שיוכל לאהוב אותי כבן אדם ולא כאיש שיש לו אידיאולוגיה מסוימת, אמונה אחרת. צריך לראותו כאדם שנולד בצלמו של אלוקים וכמו שיהודי מוצא כוחות לאהוב את אלוקים כך יהודי צריך למצוא כוחות לאהוב יהודי – וזו אהבת ישראל.
 
2. לחיות עם הזמן. פרשת לך-לך:
בפרשת השבוע מסופר על לידת ישמעאל, והבטחת הקב"ה על לידת יצחק אבינו.
כשהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שיולד לו בנו יצחק – היה זה כבר אחרי הולדת ישמעאל. 
אמר אברהם לפני הקדוש-ברוך-הוא: "לו ישמעאל יחיה לפניך" – יתנהג כראוי, וילך בדרכי ה'. השיב לו הקב"ה: לא. רק בנך יצחק שיולד לך ירווה אותך נחת אמת. אמנם "ולישמעאל שמעתיך" – גם מישמעאל תרווה נחת, אבל אין לך להסתפק בכך, אלא דווקא "ביצחק יקרא לך זרע".
ההבדל הבסיסי בין ישמעאל ליצחק הוא בהולדתם; זו של ישמעאל היתה באופן טבעי, ואילו הולדתו של יצחק היתה בדרך נס, שהרי בדרך הטבע היה מן הנמנע שאברהם ושרה יולידו בזקנותם בן. איש לא האמין באפשרות הדבר, ואף אברהם עצמו חשש שמא אינו ראוי לניסים כאלה.
ומכאן גם ההבדל בין יצחק לישמעאל בעניין ברית המילה, שהיתה באותה תקופה המצווה היחידה להתחבר להקב"ה: ישמעאל נימול בהיותו בן שלוש עשרה שנה.
נער שמלאו לו שלוש עשרה הוא בר שכל, ולכן נהיה אז לבר-מצוה, המחויב בקיום המצוות, כיוון שאז הוא ניחן במידה ראויה של דעת, המאפשרת לתת אמון בהנהגתו.
יוצא אם כן שישמעאל הסכים בשכלו ובדעתו להתקשר אל הקב"ה על-ידי מצוות המילה.
לאידך, יצחק נימול בין שמונת ימים. תינוק בין שמונת ימים אינו בגדר נתינת הסכמה, ואף על-פי כן קשרוהו אז עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק, כלשון הכתוב: ברית עולם.
לפי שני ההבדלים האמורים בין ישמעאל ליצחק - א) הולדתו של יצחק על טבעית ושל ישמעאל טבעית. ב) התקשרותו העל-שכלית של יצחק אל הקב"ה, בשעה שהתקשרותו של ישמעאל אל הקב"ה הייתה על-פי שכל – יובן גם מדוע נח -הרוח האמיתית של אברהם היא דווקא מיצחק.
ילד שנולד וגדל בהשגחה מעולה, מתחנך להשקפה נכונה, וכתוצאה מהשקפתו השכלית הנכונה הוא מתקשר עם הקב"ה – זו דרכו של ישמעאל. ישמעאל גדל בביתו של אברהם אבינו, וחינוכו הוא שהביא אותו אל ההבנה השכלית הנכונה בצורך להתקשרות אל הקב"ה.
אבל, בדרך שכזו - אין כל בטחון. כשהיהדות באה מתוך הכרה שכלית גרידא – אין כל וודאות ששינוי כל שהוא לא יעמיד בספק את קיומה. יתר על כן, גם בעת שהוא מקושר עם הקב"ה, אין כל בטחון עד היכן תתבטא יהדותו, אם תהיה זו יהדות שלמה או מוגבלת בהתאם למדת שכלו והבנתו.
ולכן גם בישמעאל, כשאך הסתמנה פגיעה בירושתו- לא היתה אפשרות להשאירו בבית אברהם והקב"ה ציווה לשלחו. הקב"ה הבהיר: "ביצחק יקרא לך זרע"- בהעמדת דורות ישראליים אין מקום לגישה טבעית. קיומו של עם ישראל הוא על- טבעי; יהודי-  כל קיומו, למן הורתו ולידתו, הוא נסי, למעלה מדרך הטבע.
הקב"ה אמר לאברהם אבינו: נחת-רוח יהודי אמיתי יש רק מילד שיולד וראשית חייו הם באופן אלוקי, ושבהיותו ילד בן שמונת ימים, כלומר, כשקיימת האפשרות הראשונה לכך, מקשרים אותו אל הקב"ה בברית עולם, למרות שאינו מבין עדיין, ואין אפילו אפשרות לקבל את הסכמתו לברית. יהדותו של ילד כזה, לא תהיה מוגבלת למידת דעתו ושכלו, אלא קשר שורשי ועל-טבעי לבורא עולם.
נמצאנו למדים שהסברה שבגיל ילדות אפשר לעשות הנחות בחינוכו של הילד, ורק כשיגדל נקפיד יותר על חינוכו, היא גישה המתאימה לעניין המבוסס על הבנה שכלית. אך כשמדובר בעם ישראל, שהם למעלה מגדרי הטבע, אנו רואים מסיפור התורה שסדר החינוך של הילד הוא, שכבר בהגיעו ליומו השמיני יש לקשרו לבורא העולם בברית עולם. לא קשר לשנה, לעשר שנים, לחמישים שנה – אלא ברית עולם.
(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב.
לפניכם חיבור נוסף מתוך תחרות החיבורים לנוער של שלום בינינו:
 חשיבות האחדות בעם ישראל / יוסי אוחיון
השכונה שלי כמעט חדשה, רק שנתיים מאז שנולדה. בשכונה שלי שני בניינים גבוהים שני בנייני רכבת ובניין אחד רגיל פעם ספרתי את תיבות הדואר – 202 משפחות. בשכונה שלי אנחנו הדתיים היחידים; אני עם כיפה וציצית ואחיותיי עם חצאיות, שומרי תורה ומצוות אנו. השכנים שלי, נכון שהם לא דתיים אבל הם נורא חביבים, חלקם עולים חדשים בקושי מדברים עברית, אבל אני מדבר אתם בעיניים והם מבינים. השכנים שגרים מול ביתנו נקראים משפחת שוחט, משפחה מעניינת מאוד. גרים שם אבא, אמא, ילד וילדה, סבא וסבתא, סבתא רבה וגם כלב קטן וחמוד. אף פעם לא הבנתי איך כולם גרים בבית אחד?! אבא שלי סיפר לי שהם עולים חדשים ואין להם די כסף לקנות דירות לכולם. אני מכיר את הבן של השכנים, קוראים לו ירוסלב, סבא שלו אומר שבעברית זה ירחמיאל.
בתחילה לא היה לי שום קשר איתם, הם ודאי חשו שאנו שונים.
בשבת כשאני הולך לבית הכנסת, ירוסלב נוסע עם המשפחה שלו לים. כשאני בדרך לחוג תורה אני פוגש את ירוסלב במעלית כשהוא בדרך לחוג קראטה. פעם בפסח פגשתי אותו אוכל לחם עם ממרח, שאלתי אותו למה הוא לא אוכל מצות, הוא ענה לי שהוא בכלל לא דתי, אמרתי לו שזה בכלל לא קשור- פסח זה חג של כל היהודים ואפילו דני השכן מקומה שלישית, שהוא לא דתי ובכל זאת אוכל מצות. אבא סיפר לי שצריך להבין אותם משום שברוסיה הקומוניסטית השכיחו מן היהודים את היהדות ולכן כל המנהגים היפים של החגים אינם ידועים להם.
עדיין לא סיפרתי לכם ששמי יוסי, אני לומד בבית ספר דתי בכיתה ה' וגר בקומה ב' באחד הבניינים הגבוהים. אמא שלי מורה ואבא שלי גם כן, כך שעם שעורי הבית אין לי כל בעיה. אני לומד הכל ובעיקר אוהב ללמוד תורה, אני מנגן באורגן וכמו כולם אוהב מאוד לשחק במחשב. באחד הימים לאחר שחזרתי מבית הספר שמעתי נקישות בדלת, פתחתי ובפתח נמצא לא אחר מאשר שכני ירוסלב. האמת היא שתמיד חיבבתי אותו, ילד חמוד, כזה שובב ותמיד מחייך, שערו בלונדיני ועיניו כחולות, יש לו הרבה שמחת חיים. הוא מזכיר לי את הילד ההוא מהסרט "שכחו אותי בבית".
ירוסלב פנה אלי ושאל: "יוסי, יש לי שעורי בית בעברית וקצת קשה לי, תוכל לעזור לי?". הכנסתי אותו לחדר ועזרתי לו. הוא מאוד שמח ואמר לי תודה רבה. אחר כך אבא אמר לי שהעולים החדשים מתקשים בעברית אך בחשבון הם שולטים היטב. בערב נכנסה אמא של ירוסלב וביקשה להודות לי על שעזרתי לבנה. אמא שלי אמרה: "נשמח לעזור בכל דבר", ואני עמדתי בצד בשקט. בבוקר ירדתי במעלית עם אבא של ירוסלב, היינו שנינו לבד, הוא לא אמר כלום רק הסתכל עלי וחייך חיוך רחב כזה. נזכרתי שירוסלב אמר לי שאבא שלו לא יודע עברית אבל הבנתי טוב מדוע חייך?!
ירוסלב כמוני לומד בכיתה ה', אבל בבית ספר חילוני. שלוש שנים בארץ וכבר מדבר עברית כמו ישראלי, רק המבטא מסגיר אותו. הקשר בינינו התהדק, הוא מבקר בביתי ואני בביתו, לעיתים אנו יורדים לשחק בחצר יחד. ירוסלב גאון במחשבים ומומחה בכל משחקי המחשב, הוא מלמד אותי משחקי מחשב ואני מלמד אותו לנגן באורגן.
יום אחד אבא של ירוסלב ביקש מאבא שלי שיקנה לו מזוזה, כי הוא רואה שבכל הבתים יש בפתח מזוזה, הוא גם שאל מה היא המזוזה. אבא של ירוסלב הוא שיפוצניק ולכן הוא מבקר בהרבה בתים ורואה שם מזוזות בפתח. אבא קנה לו מזוזה וגם הסביר לו שהמזוזה שומרת עלינו ובמזוזה כתוב שם אלוקים. אבא ברך ברכה מיוחדת וקבע את המזוזה, כל המשפחה של ירוסלב ענו: "אמן". הבחנתי שלסבא שלו ירדו קצת דמעות, אחר כך סבא של ירוסלב סיפר לי שלפני הרבה שנים, כשהוא היה ילד, גם סבא שלו קבע מזוזה הוא נזכר והתרגש מאוד, הוא גם סיפר לנו שברוסיה אסרו עליהם לקיים מצוות ולכן נשכחו מהם כל הדברים היפים הללו. שמעתי  אותו פעם אומר לאבא שלי שאפילו שהוא לא הולך לבית הכנסת הוא דתי בלב ומשתדל לעשות דברים טובים. מאז בכל פעם שירוסלב נכנס הביתה הוא מנשק את המזוזה.
בפורים ההורים של ירוסלב שלחו לנו משלוח מנות, סל מלא בממתקים מאוד מיוחדים, אני אכלתי כמעט את כל השוקולדים. בפסח אנחנו שלחנו להם שלוש מצות עגולות לכבוד ליל הסדר, הגדה מתורגמת לרוסית למבוגרים, ולירוסלב שלחתי הגדה בעברית עם תמונות וציורים. השנה בחופשת הפסח כשפגשתי את ירוסלב בחצר השכונה ראיתי אותו אוכל מצות עם ממרח. במשך הזמן התרגלנו אחד לשני, אני מאוד מכבד את ירוסלב והוא מאוד מכבד אותי.
בקבוצת הכדורגל השכונתית אני שוער הקבוצה, החברים קוראים לי "יוסי הדתי". פעם כשהתעופפתי להציל כדור קרן עפה לי הכיפה מהראש וירסלב החלוץ של הקבוצה רץ להביא לי אותה, הצמיד אותה לראשי והזהיר אותי שבפעם הבאה אביא סיכה או שאחבוש כובע של שוער.
בגללי דחו את משחקי הליגה השכונתית משבת, כי ידעו שאני לא משחק בשבת. הודיתי להם מאוד והתאמצתי להיות שוער טוב יותר. סיפרתי את זה לאבא, אבא אמר לי "מי שמכבד את הזולת בדרכו שלו, הזולת מכבד אותו."
חשבתי שמה שטוב לי- טוב גם לחברים שלי והחלטתי לפעול אחדות בדרך שלי. התייעצתי עם אבא, אבא אמר לי ברגע שמקשיבים אחד לשני מגלים את המעלה שיש בזולת ואזי מכבדים אותו. בכל אחד מאתנו יש דברים טובים, צריך רק להתחבר, לפחות לנסות. יצאתי לדרך לחברי הדתיים מהשכונה הסמוכה. חברי אלה רגילים לשחק בתוך השכונה שלי. נפגשתי איתם יעצתי להם להיפגש עם החברים מהשכונה שלי לשוחח, אולי מה שקרה לי יקרה גם להם, אולי נתחבר. חשבתי שהמריבות הללו בין דתיים לחילונים ששומעים כל הזמן ברדיו ורואים בטלוויזיה כבר ממש מכוערים.
וזאת מפני שלא הצליחו ליצור קשרים ולדבר, לא השכילו להתחבר, והיום הם קוצרים את פירות השנאה. החלטתי- אצלנו זה יהיה אחרת. הכל התפתח לפי התוכנית ולא תאמינו החברים הדתיים באים לשכונה שלי לשחק כדורגל, לדבר ולשוחח והחברים מהשכונה שלי מבקרים אותם בשבת. החברים הדתיים עושים להם מסיבות שבת, אומרים תהילים, שרים יחד, מחלקים להם ממתקים. החיבור יצר קשר של מכתבים, טלפונים וחברויות מאוד מיוחדות, אני בטוח שכשנגדל הם יסתכלו עלינו אחרת וגם אנחנו נקבל ונבין אותם. ראיתי לנגד עיני שעם אחד ושלום בינינו זו מציאות בשטח ולא רק סיסמא. אבא אמר לי: "פעלת לקירוב בין דתיים לחילונים ובין החילונים והדתיים לעולים חדשים ואפילו בין המבוגרים שראו והפנימו את הקשר המיוחד ושיתוף הפעולה בין הילדים". "זהו חיבור מדהים" הוסיף אבא.
נזכרתי לספר לכם שבליל הסדר האחרון היו אצלנו הרבה אורחים, תנחשו מי? ירוסלב, אבא ואמא שלו, סבא וסבתא וגם סבתא רבה, את הכלב הם השאירו בבית ואני ישבתי בשולחן הסדר ליד ירוסלב
 
4. ניצוצות. אמרת השבוע:
אין כאב לב כפגיעה בכבוד החבר.
(החזון איש)
 
בשעה שהבריות מקנאים באדם - הם ממעיטים בערך מעשיו, ויהיה ערכם אשר יהיה.
(טקיטוס)
 
 5. חצי בחצי. סיפור:
עשרה רובלים היו בידי רבי זושא מאניפולי. הלך והניחם בתוך חומש, בפרשת יתרו, ליד הפסוק "לא תגנוב".
הרגיש בדבר גנב אחד מבאי-ביתו, הוציא את הכסף וחזר והניח חמישה רובלים ליד הכתוב "ואהבת לרעך כמוך".
כשניגש רבי זושא לקחת את הכסף, חיפש במקום שהניח ולא מצא. הוסיף וחיפש עד שמצא  את חמשת הרובלים ליד הכתוב "ואהבת לרעך כמוך".
נענה ואמר: כמה קדושים הם ישראל, ומה שפל הוא זושא. אם יש לו לזושא עשרה רובלים- לקח את כולם לעצמו. ואילו יהודי זה, כשבא סכום זה לידיו נוטל רק חציו, וחציו השני הניח לזושא, כדי לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך".
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  
או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"