עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 60, י"ז תמוז תשס"ג, 17 ביולי ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת פנחס

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  דבר שאינו נשמע- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

הלאום המיוחד ביותר / חיים רביבו - כדורגלן

אני חי בחו"ל כבר די הרבה שנים, ודבר זה בעצמו נותן לי את הרגשה חזקה של זהות יהודית.

אני שונה כאן בדברים שאני עושה כיהודי, והדבר העיקרי הוא יום כיפור. מספר משחקים נפלו לי בדיוק ביום כיפור, ולמרות שהייתי אמור לשחק- לא שיחקתי באף אחד מהם. הזהות היהודית שלי קיבלה משמעות הרבה יותר חזקה.

    אני שמח שאני יהודי ואני גאה בכך. זה אולי לא ישמע אובייקטיבי, אבל אני חושב שזה הלאום המיוחד ביותר. אני לא דתי אדוק אבל יש לי מסורת של הנחת תפילין, קידוש ביום שישי, וחגים. אנשים כאן בטורקיה , לא יהודים, שבאו וראו את המנהגים שלנו, אמרו לי שזו היתה עבורם חוויה מאוד מיוחדת.

    בעניין השלום בתוכנו, אני חושב שיש המון סיבות למתח בארץ , מעבר לביטחון, ולדת זה מתחיל בבית. נראה שיותר ממחצית המשפחות חיות באוברדרפט. אולי אנשים מגזימים קצת עם ההוצאות שלהם; לא כל משפחה זקוקה לשני טלפונים- צריך להוציא בהתאם ליכולת. זהו עניין שלדעתי מכניס הרבה מתח והרבה ויכוחים לבתים, ובוודאי לא עוזר לשלום בינינו. כל זה בתוספת  מהדורת חדשות של חצי שעה, של אירועים קיומיים שאנו חווים יום-יום, ושל חוסר יכולת לחיות כמו בכפר טורקי או שוויצרי שאתה נולד בו וחי בו כל חייך, בלי התזוזה שכל כך מאפיינת את היהודי. כל זה מוסיף למתח ולהעדר השלווה הבסיסית.

    יש אנשים שכועסים על הדתיים שרוצים להחזיר בתשובה. זה לא צריך להפריע לאף אחד. הדתיים עצמם מאמינים בדרך הזו ורוצים שיהודים נוספים יחזרו בתשובה. בסופו של דבר זו הבחירה החופשית של אותם אנשים אם להסכים איתם או לא.

    חגים כמו חנוכה, פסח ויום כיפור, הם הדברים שנותנים לך את ההרגשה של יהודי. ברגע שאין לך שום חג ושום תחושה מיוחדת בו, איך תוכל להרגיש יהודי? בחו"ל אני מרגיש חזק יותר את החגים. אני מרגיש שייך לישראל כמו כל אחד שאוהב ושייך למדינה שלו. אבל אצלנו, אפילו יהודים שלא נולדו בארץ מרגישים שייכים. מה שלא יעשו, תמיד יסתכלו עליהם כעל יהודים ואפילו כעל ישראלים, למרות שלא נולדו בארץ.

ככה זה, אי אפשר להתכחש למה שאתה.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת פנחס:

פנחס זכה לשכר נפלא על שהרג את זמרי והמדיינית.  הקב"ה אומר שפנחס "השיב את חמתי מעל בני-ישראל", ולכן שכרו – "הנני נותן לו את בריתי שלום ברית כהונת עולם". חז"ל מוסיפים:  "פנחס הוא אליהו".  יוצא מכך שמעשהו של פנחס מקשר אותו לבשורת הגאולה העתידה, שהרי נאמר אודות אליהו שהוא מבשר הגאולה.

שכר זה ועלייה זו באו לאחר שלב של שפל חמור.  עם-ישראל הידרדר לחטא החמור של זנות עם בנות מואב, והדבר עורר עליו חרון-אף גדול, עד שפרצה בעם מגפה נוראה.  הקב"ה אומר, שרק בזכות מעשהו של פנחס "לא כיליתי את בני-ישראל בקנאתי".  ואולם, מתוך הירידה הזאת צמחה עלייה גדולה – הן לפנחס, שנעשה כהן, והן לעם-ישראל, שדווקא לאחר המגפה ציווה ה' לפקוד את בני-ישראל, "מפני חביבותם".

 

פרשת פנחס נקראת בתחילת ימי בין-המצרים.  ואכן, מוטיב זה של עלייה שפורצת דווקא מתוך הירידה, קיים גם בימי בין-המצרים.  ימים אלה הם ימי אבל על הצרות והחורבן, שהביאו את הגלות הארוכה והנוראה. אך בסופו של דבר, דווקא מתוך הסבל של הגלות צומחת הגאולה האמיתית והשלמה.

ונשאלת השאלה:  למה עשה ה' כך, שהגילוי הגדול של הטוב יצמח דווקא מתוך שלב של ירידה וחשכה?  הלוא הקב"ה היה יכול לעשות, שהטוב יינתן ישירות, בלי הקדמה של העלם והסתר.

 

ההסבר הוא ששלמות הטוב והאור היא דווקא כאשר הם צומחים מתוך הרע והחושך.  דווקא כאשר החושך נהפך לאור והרע מתהפך לטוב – זוהי השלמות הגדולה ביותר שניתן להגיע אליה.  אור שבא מתוך החושך וטוב שבא מתוך הרע הם האור והטוב הנעלים ביותר.

 

הטוב כשהוא לעצמו עדיין אינו מבטא את השליטה המוחלטת של הקב"ה על כל המציאות.  אולם כאשר הרע עצמו מתהפך לטוב, או-אז מתגלה מלוא עוצמתו של הטוב, עד שאפילו הרע עצמו משתעבד לו, מתהפך ונעשה טוב.

 

זהו הטעם הפנימי לכל הירידות שקודמות לעליות, ולכל עניין הגלות והחורבן.  מאחר שהקב"ה רוצה שעם-ישראל יגיע לשלמות הטוב והאור, יש צורך לעבור לפני-כן שלב של ירידה וחושך כבד, ודווקא מתוכם מפציע אור הגאולה.

כשהיהודים נדרשים לעבור את שלב הירידה והחושך, וגם אז הם מוסיפים להתמיד בדבקותם בקב"ה, ואף הופכים את החושך לאור – בכך הם מכינים את עצמם ואת העולם כולו לקראת שלמות הטוב והאור שיתגלו בגאולה האמיתית והשלמה, שאז יתגלה גם הטוב שהיה טמון בכל עניין החורבן והגלות.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

אין גלות נקראת גלות, אלא אם כן מתרגלים להשלים איתה.

(רבי יצחק מאיר מגור)

 

ציירני כמות שאני. אם תשמיט את הצלקות וקמטי הפנים, לא תקבל מידי אף לא פרוטה שחוקה אחת.

(אוליבר קרומוול)

 

 

5. דבר שאינו נשמע. סיפור:

רבי ישראל מוויז'ניץ נכנס פעם לבנק וביקש לראות את מנהל הבנק. כשהכניסוהו ללשכת המנהל, ישב ושתק.

שאל המנהל:

"רבי, לשם מה באת אלי?"

ענה הצדיק:

"לקיים מצווה."

הוסיף המנהל לשאול:

"ומה המצווה?"

"חכמינו," ענה רבי ישראל, "אמרו, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. לא יכולתי לקיים זאת בביתי ולכן באתי הנה לשתוק."

הפציר בו מנהל הבנק שיספר לו במה דברים אמורים.

נענה הרב וסיפר, כי הבנק עומד למכור את ביתה של אלמנה קשת-יום בשל פיגור בתשלום המשכנתא.

נענה המנהל ואמר כי אינו יכול לנהוג אחרת, שכן הוא רק פקיד ועליו למלא את ההוראות.

"הוא שאמרתי," אמר הרב, "ולכן באתי הנה לקיים את המצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע ושתקתי."

נכנסו הדברים ללבו של מנהל הבנק, ומנע את גירושה של האלמנה מביתה.

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"