עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                               
ב"ה, גיליון 19, י"ב תשרי תשס"ג, 18 בספטמבר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
  
השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- חג הסוכות
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרת השבוע
5. השמש הזריז- סיפור
 
בינינו. משולחן המערכת:
"ואהבת לרעך כמוך"- זו אהבת ישראל שלי / צחי נוי- שחקן
נולדתי כיהודי להורים יהודיים שנולדו בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. דווקא שם, בחו"ל, כשגרתי בין גויים הרבה שנים, תמיד הרגשתי יהודי- שונה במנהגים, באורח החיים, מיוחד באמונתי. החיפוש אחרי המזוזה בכניסה לכל בית, "המרוץ" אחרי הבשר הכשר, כל אלה היו סימפטומים שהפכו אצלי לטבע שני. כך גם אצל ילדיי.
ההתחברות למציאות היהודית שלי היא חזקה ושורשית. החיבור הזה בולט מאוד בעולמי, למשל ביום השבת, בחגים, בראש השנה וביום הכיפורים ובפסח – במיוחד כשאני בחו"ל- הכל נעצר אצלי ומשהו זז לכיוון סבא, וסבא של סבא, וכל הדורות, והם החיבור למציאות היהודית.
אהבת ישראל שלי היא אהבה וזיקה למדינת ישראל. כל פועל יוצא של המדינה  הוא זרז לאהבה הזו. האהבה הפרוזאית בעיני קשורה לדיברים מעשרת הדיברות המדברות על שקר, כזב ועושק מכל סוג שהוא. כאשר הילל הזקן נשאל על ידי הגר מהי התורה כולה על רגל אחת הוא ענה בארמית "מאן דסני עלך- לחברך לא תעביד" כלומר מה ששנוא עליך – לחברך לא תעשה. זהו המיצוי של עולם נתינה שלם. אם אפשר להושיט יד לזולת, להתנדב, להופיע בבתי חולים ולהעניק לחולים ולפצועים שעה של קורת רוח, לא להשיב ריקם פני קבצנים, לעזור ולהיות כן ואמיתי, ובשלוש מילים: "ואהבת לרעך כמוך"- זו אהבת ישראל שלי.
 
2. לחיות עם הזמן. חג הסוכות:
אחרי אווירת היראה של ראש השנה ויום הכיפורים, בחג הסוכות מתחילים ימי השמחה של חודש תשרי. קיים קשר עמוק בין המועדים המנוגדים האלה; כל מה שיש בראש השנה וביום הכיפורים יש גם בחג הסוכות. ההבדל הוא שבימים הנוראים הדברים היו חבויים ונסתרים, בבחינת 'כסה', כמו שכתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא), ואילו בסוכות הדברים גלויים לעין-כל, ואכן חג סוכות נקרא 'יום חגנו', 'יום' במשמעות של אור והתגלות.
השוני בין מועדים אלה בא לידי ביטוי באחד המוטיבים העיקריים שלהם- אחדות עם ישראל.
עניין האחדות קיים בימים הנוראים בהסתר, ואילו בחג הסוכות הוא מופיע בצורה גלויה וברורה.
בראש השנה וביום הכיפורים באה לידי ביטוי פנימיות הנשמה- הנקודה היהודית העמוקה, השווה אצל כולנו ומשותפת לכולם. בראש השנה עומדים כולם כאחד ומכתירים עליהם את הקב"ה למלך, וביום הכיפורים מתעוררים כולם לתשובה, ומגלים את היותם יהודים מאמינים.
אחדות זו, של הימים הנוראים מתעלמת כביכול מן ההבדלים שבין איש לרעהו, היא חושפת את הנקודה הפנימית, המשותפת והמרוממת מעל כל ההבדלים והחלוקות השונות.
חג הסוכות מגלה את האחדות הבסיסית שבאה לידי ביטוי בימים הנוראים, ומפתח אותה, וכך, דווקא בסוכות אנו מגיעים לדרגה גבוהה יותר של אחדות.
אחת המצוות העיקריות של חג הסוכות היא מצוות ארבעת המינים. מצווה זו רומזת לכל סוגיו של עם ישראל: האתרוג, בהיותו בעל טעם וריח, רומז לבעלי תורה ומעשים טובים.
הלולב, בהיות פריו בעל טעם, רומז לבעלי תורה בלבד. ההדס, בהיותו בעל ריח- לבעלי מעשים טובים. ואילו לערבה אין טעם ואין ריח.
בשונה מהימים הנוראים, בחג הסוכות לא זו בלבד שאין אנו מתעלמים מההבדלים שבין איש לרעהו, אלא אנו אף מצביעים במפורש על כל הסוגים הקיימים בעם. ועל-אף ההבדלים, רואים כאן את התגלמות האחדות- באגידת ארבעת המינים יחד, וכלשון המדרש (ויקרא רבה ל,יב): "יוקשרו כולם אגודה אחת".
קל יותר להגיע לאחדות כאשר מתעלמים מההבדלים שבין איש לרעהו, כאשר מתעלים ומתרכזים בנקודה הפנימית המשותפת לכולם. אבל להגיע לאחדות גם כאשר ההבדלים קיימים ונראים בבירור- זו משימה קשה יותר, ולפיכך זוהי דרגה גבוהה יותר.
בכך מתגלה בחג הסוכות האחדות שהחלה בימים הנוראים, אחדות שנמשכת גם כאשר חוזרים ומרגישים את ההבדלים האישיים. זוהי האחדות שמלווה אותנו לאורך כל השנה ומעניקה לנו את  הכוחות להישאר מלוכדים על-אף כל ההבדלים והשוני.
(עפ"י לקוטי שיחות, כרך ד) 
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשותכם, אתם מוזמנים לכתוב אלינו.
לפניכם חיבור נוסף מתוך תחרות החיבורים לנוער:
 
שלום בינינו עכשיו! / שרהל'ה ריזל
ראיתי ילד ברחוב                                                 
והוא היה אחר                                                           
אני שואל את אבא ומהרהר
במה הוא שונה,
ואבא מלטף אותי ואומר
לא כולם אותו הדבר
יש גם אחרת.
יש יורד ויש עולה,
יש בהיר ויש כהה,
יש עשיר ויש עני,
יש אתה ויש אני.
יש ותיק ויש זר,
יש מכיר ויש מנוכר,
יש ריק ויש מלא,
ויש גם ילד כזה.
כולם יש,
ואת כולם מאוד אוהב
בוחן כליות ולב.
ואנחנו גדולים וקטנים
צריכים להקטין ההבדלים
לדעת ולהבין שאת כולם
שלח ה' בכוונה לעולם.
וצריך לקרב ולעזור
וגם על שלום ואחדות לשמור,
את דעות האחרים לכבד,
וגם ללמוד לגשר
לראות את הדברים הטובים
ולדעת שלא תמיד אנחנו הצודקים,
כי לכל אחד יכולת ולתכלית
ועל כולם יושב הבורא ומביט
ומחכה ומצפה ואומר:
שאיש את רעהו יהא עוזר!
 
            זו היתה פעם מציאות אמיתית של ממש. בתקופת המנדט הבריטי. הם חיו אז כולם יחד, בשכונה קטנה וחמימה בפאתי ירושלים. את האווירה בשכונה צפופה זו - יכלו למשש. האחווה ויחסי הרעות ששררו שם בין השכנים היו משהו מעודן ומשובח.
            יכולת למצוא שם ספרדים לצד אשכנזים, וותיקים – ילידי ירושלים מדורי דורות לצד עולים שלא מכבר הגיעו. הבדלי פוליטיקה ועדה, דת ומדינה היו רחוקים מהם. ולא הפריעו להם כלל להרמוניה הנפלאה שנבנתה שם. על אף היותם שונים זה מזה חיו התושבים בשכונה קטנה זו באחדות מופלאה, ובגילויי מסירות רבה האחד לשני. פעמים היו האשכנזים מסלסלים לעצמם נעימה מרוקאית – ספרדית. והערבים התמצאו אף הם ברזי ההלכה היהודית ודקדוקיה.
            היום – זו כבר היסטוריה. בשכונה הקטנה לא שוררת עוד אחווה ואחדות רעים. והאווירה הקסומה גם היא נעלמה, בשכונה של היום גרים אמנם חובשי כיפות שחורות לצד גלויי ראש. ויהודים חרדים לצד אתיופים, אך ההבדל המהותי בין הפלגים הנו עצום.
            שוב לא נראים שם השכנים ביחד, והבדלי רקע ומוצא חדרו שם באחת.
וכמו שכונה זו ועוד רבות אחרות בארצנו הולכים ומעמיקים הפערים.
ההבדלים גדלים ומתעצמים, וחוסר הסבלנות בין הפלגים מגיע לממדים מבהילים. עד כי לעיתים הנך נדרש למלוא כושר השכנוע שבך כדי לשכנע את העומד מולך שיואיל לאפשר לך להשמיע את דעתך. האינטגרציה בחינוך גם היא מזמן נכשלה ונשארה כמונח חסר משמעות, שהכל שואפים לו, אך אינם מוכנים לתרום להצלחתו.
            כאשר מדינת ישראל מונה כבר למעלה מחמישים שנה לעצמאותה, זהו הזמן האידיאלי לגשר ולחבר, לאחד, לאחות ולקרב בינינו, ולפעול למען שלמות עם ישראל ואחדותו.
            לא עוד פלגים וקבוצות. לא עוד ויכוחים והתנגחויות, יחד נצעד כולנו עם הפנים לעבר עתיד טוב יותר. עתיד של הדברות וצמצום פערים, עתיד של הבנה ובניית יחסים, עתיד המסוגל להעניק לנו את התחושה הנפלאה של:
"ויחן שם עם ישראל כנגד ההר – כאיש אחד בלב אחד." (רש"י)
 
4. ניצוצות. אמרת השבוע:
יש להאריך בימים הנוראים באמירת פיוטים- וזאת כדי שיוכל ה'שליח ציבור' להינפש מעט.
(רבי ישראל מסלנט)
 
כל אדם מסוגל להשתתף בצערו של ידיד, יחידי סגולה מסוגלים להשתתף בשמחתו.
(אוסקר ויילד)
 
5. השמש הזריז. סיפור:
שנה אחת היה מחסור באתרוגים באזור ברדיצ'ב, ורק לאחר מאמצים רבים השיגו אתרוג אחד- אתרוג אחד ויחיד עבור כל הקהילה. הובא האתרוג אל הרב הקדוש רבי לוי-יצחק, כדי שיבואו כל בני העיר לברך עליו בסוכתו של הצדיק.
הגיע בוקרו של החג, ושמשו של הרבי- עיניו כלות אל האתרוג המונח פאר בקופסתו, וליבו משתוקק אליו. אמר השמש בלבו: "הראשון שיברך על האתרוג יהיה הרבי, אחריו חשובי הקהילה וכן הלאה, ואילו אני, השמש, אברך בין האחרונים".
התחכם והחליט לעשות מעשה ולברך ראשון, זאת כמובן ללא ידיעתו של איש.
וממחשבה למעשה- נטל את האתרוג לידיו, את הלולב, ההדסים והערבות בידו השניה וכבר עמד לברך, אך שוד-ושבר, מרוב מהירות ופחד נפל האתרוג מידו, הפיטם נשבר והאתרוג נפסל.
בחיל ורעדה הזדרז השמש ובא לפני רבי לוי-יצחק, ממלמל בלחש: "בגללי נשארו כל בני העיר ללא אתרוג", ושטח לפני הצדיק דברים כהווייתם.
היה השמש סבור שהצדיק יגער בו על מעשהו, אך לא כך הרבי, הוא נשא עיניו מעלה ואמר: "ריבונו של עולם, ראה איזה עם מופלא יש לך, ראה כיצד כל אחד מבניך משתוקק ונחפז לקיים את מצוותיך".
 
חג סוכות שמח
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org   או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"