עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"

ב"ה, גיליון 56, י"ט סיון תשס"ג, 19ביוני ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת שלח

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  בכל זאת מחויב- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

מקור כוחנו / האלוף (במיל') אורן שחור

    כשמדברים על זהות יהודית, הרי שבראש ובראשונה זו האמונה בקדוש ברוך הוא ואמונה בעם ישראל וארץ ישראל.

אמונה בקדוש ברוך הוא- זוהי אמונה ברורה ובחירה באלוקים עליה גדלתי וכך חינכתי את ילדיי, כך גם נלחמתי במלחמות ישראל. זהו לדעתי הדבק שמחבר אותנו כיהודים איש לרעהו. אני איני אדם דתי אלא חילוני, אבל אמונתי באלוקים מזוככת וברורה ובלעדיה לא הייתי כאן.

אמונה בעם ישראל- זוהי אמונה של איש ברעהו שאנחנו יחדיו בגלל היותנו יהודים ובגלל היותנו ישראלים.

אמונה בארץ ישראל- זהו הביטוי הגשמי לזהותנו, זהו הביטוי לשורשים. באהבת ישראל יש כדי לחבר את כל בני ישראל יחדיו לכדי עם. בארץ ישראל יש ביטוי לערך הדתי שורשי, כאן שורשינו ולכן נחיה כאן ונגדל את הדורות הבאים אחרינו.

    עבורי, מדינה יהודית היא מדינה ליברלית ישראלית המאפשרת לכל הדתות ולכל העדות לבטא אמונתם, ויחד עם זאת זוהי מדינתו של העם היהודי. המושג מדינת כל אזרחיה מעקר מתוכן ומערך את מדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה יהודית המאפשרת לכל אזרחיה לקיים את זכות השוויון ולקיים את היכולת להאמין בכל דת שיחפצו.

    אם כל אדם יסתכל אל רעהו באותו רוך שהוא מסתכל על עצמו נוכל- להגיע לשלום בינינו. אם נבין שמקור כוחנו הוא אחדותנו- יהיה שלום. אם נבין שאחדות בינינו הוא הצורך הבסיסי ביותר לקיומנו ושצרנו הרבים לא יוכלו לנו, אם נהיה מאוחדים- יהיה שלום.

בית שני חרב בגלל הפילוג והשנאה שבתוכנו, ועלינו ללמוד מההיסטוריה של העם היהודי ולהיזהר. אלפיים שנות גלות היו מנת חלקנו בגלל שנאה בקרבנו. חייבים אנו להפנים זאת ולשלב ידיים.

    כל האמור לעיל מתקשר גם למושג 'אהבת ישראל'. בעיני, מובנו של מושג זה הוא לכידות העם היהודי בארץ ישראל תוך הזדהות ואהבה של יהודי ליהודי, וקשר עמוק ורגשי בין יהודי לשורשיו ולארץ ישראל.

בעיני אהבת ישראל היא- ואהבת לרעך כמוך, ויהיו כל בני ישראל ערבים זה לזה. בעיני הדבר כמאמר הרבי נחמן מברסלב- "כל העולם גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". נוכל לקיים כלל זה רק אם אהבת ישראל בתוכנו.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת שלח:

בפרשת השבוע אנו קוראים על שיגור שנים-עשר המרגלים לארץ-ישראל ועל תוצאותיה העגומות של משימתם.  מספרת התורה, כי בטרם נשלחו קרא משה את שמו של הושע בן-נון – יהושע.  מסבירה הגמרא, שבכך רמז על התפילה שהתפלל עבורו:  "ה' יושיעך מעצת מרגלים".

נשאלת כאן שאלה כפולה:  הלוא בשעת שיגורם נאמר  על המרגלים:  "אותה שעה כשרים היו".  לולא כן, ברור שמשה רבינו לא היה שולחם.  מדוע אפוא היה צורך בתפילה מיוחדת שתגן על יהושע מהשפעתם?  ואם בכל זאת חשש משה שמא יארע משהו – למה התפלל רק על יהושע ולא על כולם?

 

חטא המרגלים לא היה כה פשוט כפי שניתן להבינו בשטחיות.  המרגלים היו נשיאי ישראל, אנשים מורמים מעם, צדיקים.  חטאם נבע בעקיפין מדרכם המיוחדת בעבודת-ה'.

בעבודת הצדיקים יש שתי דרכי-עבודה:  יש צדיקים שעוסקים בזיכוך עצמם, תוך התנתקות מהעולם-הזה ומצרכיו; וישנם אלה שמתמסרים לצורכי הדור.

הדרך הראשונה מתאימה רק לצדיקים מועטים, אלה שגם בהיותם בעולם הזה, דבקים הם בקב"ה כמו בהימצאם למעלה.  כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, שאמר:  "אפשר אדם חורש  וזורע, תורה מה תהא עליה".  אולם על דרך זו קובעת הגמרא:  "הרבה עשו כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידם".

 

הדרך השניה היא דרכו של המנהיג, זה שאינו חושב על  שלמותו-הוא, אלא על העם וצרכיו.  כזה היה משה רבנו, שמסר את נפשו אפילו למען אלו חטאו בחטא העגל. 

המדרש אף אומר, שמשה נשאר במדבר, עם הדור שנקבר שם, כדי שלעתיד לבוא יקומו בני דורו לתחייה עמו. זה המנהיג, שמקריב את עצמו למען הציבור.

התכונה הבולטת בצדיק כזה היא ההתבטלות המוחלטת לקב"ה ולרצונו.  כשהוא חש שרצון ה' הוא להשכין קדושה בעולמנו דווקא בעשייה של חיי העולם הזה, הוא מוותר על התעלותו האישית בדרגות הקדושה, ומתמסר למילוי רצון-ה'.

 

המרגלים (שכשרים היו) השתייכו לסוג הצדיקים הראשון, אלה המופרשים מענייני העולם, ועוסקים בהתעלות רוחנית בלבד.  הנטייה הטבעית שלהם הייתה להישאר במדבר, שבו אין שאון העולם מפריע לעבודת-ה', ובשל גישתם זו חטאו וניסו להניא את העם מלהיכנס לארץ.

יהושע היה שונה מהם.  כמי שאמור היה להיות רועה הדור אחרי משה, היה חייב לבטל את רצונותיו האישיים ולהתמסר למילוי הרצון האלוקי.  לכן דווקא עליו התפלל משה:  "ה' יושיעך מעצת מרגלים".

בכך אמר משה רבינו ליהושע דרכם אינה דרכך.  אתה חייב להתמסר לעם ולצרכיו.  בכך העניק לו את הכוח לעמוד על המשמר, ולא להיסחף אחרי חבריו, שאהבתם לעבודת-ה' מתוך פרישות והתנתקות, גרמה להם להוציא דיבה על הארץ.

 

(על פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

למה נקרא שמו מטבע? כי האדם טובע בו.

(רבי אברהם מסלונים)

 

מבחנו האמיתי של אומץ הרוח הוא לבצע ללא עדים מה שאנו מסוגלים לבצע לעיני כל.

(לה רושפוקו)

 

 

5. בכל זאת מחויב. סיפור:

רבי אברהם מסוכצ'וב בא פעם בנעוריו אל אביו רבי נחום זאב והשמיע באוזניו חידוש שנתחדש לו בהלכה.

דחה האב את דברי בנו ואמר שאין יסוד לחידושו והוא מופרך מעיקרו.

שתק הבן וקיבל את דברי אביו.

לימים, חזר רבי נחום זאב לאותה סוגיה ונתברר לו שצדק בנו בחידושו. מיהר לביתו של רבי אברהם ואמר:

"הזוכר אתה שלפני שנים דחיתי מכל וכל חידוש שלך בהלכה? באתי להודיעך שאני חוזר בי ואתה הוא שצדקת."

ענה לו רבי אברהם:

"ידעתי."

"אם כן," המשיך האב, "מדוע קיבלת ושתקת?"

השיב הבן:

"האם משום שצדקתי בדבר הלכה כבר הייתי פטור מכיבוד אב?"

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"