עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                              
ב"ה, גיליון 23, י"ח חשוון תשס"ג, 24 באוקטובר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
 
השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- פרשת וירא
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרת השבוע
5 .כדי שלא לבייש- סיפור
 
בינינו. משולחן המערכת:
אהבה שאינה תלויה בדבר / הרב מרדכי אשכנזי, רבה של כפר חב"ד.
בעצם העובדה שאתה בעל זהות יהודית זו כבר  זכות גדולה. אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, וממילא אנחנו ממשיכים את המסורת שלהם. ועיקר העיקרים הוא זה אשר מובא  בתורת החסידות שהמעלה של היהודי, כל יהודי, היא שיש לו את הנשמה היהודית. זה נמצא רק אצל היהודי ולא אצל שאינו יהודי. ולמעשה דבר זה הוא עיקר החיים שלנו; החיים הרוחניים. החיים החומריים, הגשמיים. היסוד של היהודי הוא הנשמה היהודית שבו.
מדוע דווקא היהודי מחויב בתרי"ג מצוות? יש סיבה לכך- כיוון שליהודי יש את הנשמה היהודית, חלק אלוקי ממעל ממש, וממילא ההסתעפות מכך היא שכל החיים הם פועל יוצא של התורה. זכות זו, אם כן, לא שייכת רק לאדם שמקיים מצוות, וזוכה לשכר עבורן, אלא גופא על כך שיש לו נשמה יהודית. החיים שלו אפוא הם אחרים, חיים רוחניים יותר. היהודי נולד עם זה.
יש בינינו חילוקים, יש הבדלים בדעות הפוליטיות, אבל ברגע שיש אהבת ישראל ואחדות בעם- נוצרת משפחה אחת גדולה, וממילא גם אם יש מחלוקות, ריב, הרי בכל זאת אנחנו משפחה אחת. בתלמוד הירושלמי נאמר כי לאדם שתי ידים, האחת עוזרת לשניה. זה לא שני דברים נפרדים. כך זה אצלנו, ככה זה במשפחה אחת. צריך להחדיר את זה בקרב הציבור, לכל העם. כולנו בני א-ל אחד, ולכל יהודי יש נשמה, וכבר מובא בספר התניא, שחיבר מייסד חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי (פרק ל"ב), שכל הנשמות מתאימות המה, כולן חצובות ממקור אחד ומשלימות אחת את רעותה. כאשר יבארו, יסבירו ויחנכו ברוח זו- בסופו של דבר הרעיון ייקלט ויכה שורשים. 
השיטה של תנועת חב"ד היא להפיץ תורה ויהדות בכל מקום ולכל יהודי, בכל מצב שלא יהיה, מכיוון שלכל יהודי, אפילו שאינו מקיים מצוות, ואפילו עושה כדי להכעיס, יש נשמה שהיא חלק ממהות אלוקית. זו הסיבה לאהוב כל יהודי אפילו שאינו מקיים תורה ומצוות. הסיבה היא שאני אוהב אותו בגלל שהוא יהודי, בגלל שיש לו נשמה, בגלל שהוא אחי, ולא בגלל שאני מצפה ממנו לטובה כלשהי. אהבה שכזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה שבין אחים.
כשאח או בן לא מתנהג כראוי, אפילו אם אתה מוכיח אותו, גוער בו, הנזיפה באה מתוך אהבה מסותרת. נאמנים פצעי אוהב. בן, אפילו כשאביו גוער בו, לא נפרד מהאב. הריב אינו ריב תמידי. אולי בשעת מעשה, באותו רגע,  קיים כעס, אבל הקשר הפנימי בינם נשאר.
פרספקטיבה כזו כלפי כל יהודי ויהודי היא היסוד של תורת חסידות חב"ד. 
הבעל שם טוב אמר שיש שלוש אהבות: אהבת השם, אהבת ישראל ואהבת התורה.
שלוש אהבות אלו קשורות אחת בשניה. אי אפשר שתהיה אהבת השם בלי אהבת ישראל, ואי אפשר לו אהבת ישראל בלי אהבת השם. כתוב בזוהר כי שלושה כתרים-קשרים מתקשרים אחד בשני ואי אפשר להפריד ביניהם; הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לישראל משום שעם ישראל נקרא 'בני בכורי ישראל'. התורה, שהיא חכמתו של הקב"ה ניתנה רק לעם ישראל, לכל אחד ואחד מאתנו.
 
2. לחיות עם הזמן. פרשת וירא:
בפרשת השבוע מספרת התורה אודות אברהם אבינו: "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".
מובן מדוע מספרת התורה על מעשיו של אברהם בהפצת האמונה בבורא העולם ("ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם"), שהרי עיקר פועלו של אברהם אבינו היה להפיץ בעולם את האמונה בה' אחד. אבל איזו חשיבות יש בציון נטיעת האשל?
משמעותה הפשוטה של המילה 'אשל' היא אילן גדול. בפשטות מובן שאברהם נטע עץ בבאר שבע, אולם בגמרא, במסכת סוטה, מובא שאברהם נטע בוסתן של עצי פרי בלב המדבר, כדי ליהנות את אורחיו. פירוש נוסף מביא המדרש, 'אשל' בראשי תיבות- אכילה, שתיה, לינה. כלומר- אברהם העמיד במדבר פונדק, כדי לספק לעוברים את כל צורכיהם.
רבות מסופר על הכנסת האורחים של אברהם; שסיפק לאורחיו לא רק צרכים הכרחיים, אלא דאג גם למותרות. המדרש (בראשית רבה) מספר שאפילו בית דין קבע אברהם, כדי לברור בשאלות וסכסוכים שהתגלו בין האורחים.
הכנסת אורחים כזאת אינה נובעת משכל והיגיון בלבד. על-פי שכל, צריך לגמול חסד לאורח זר ולספק לו את מחסורו. אבל דאגה גם למותרותיו, עד כדי הקמת בית דין?
בא אברהם אבינו ומלמדנו שיש לדאוג לאורחים זרים ממש כשם שאנו דואגים לבני ביתנו, לספק את כל צורכיהם.
הכנסת האורחים של אברהם אבינו מעידה על כללות עבודת ה' שלו. אברהם לא עבד את בוראו על-פי שכלו בלבד, אלא מתוך מסירות נפש שלמעלה מהיגיון אנושי.
מסירות נפש זו אנו רואים בבירור מיד בהמשך הפרשה, בסיפור עקידת יצחק.
ניסיון העקדה היה למעלה מכל שכל והבנה; יצחק נולד על-פי הבטחתו של הקב"ה לאברהם: "כי ביצחק ייקרא לך זרע". כלומר- יצחק הוא ממשיך דרכו היחידי של אברהם. אם כך, לכאורה, יש סתירה הגיונית בין שני הדברים; אם יצחק הוא ממשיך הדרך, וממנו תמשך שושלתו של אברהם, כיצד ייתכן שיש להעלותו לעולה ובכך לעצור את ההמשכיות המובטחת?
אף-על-פי-כן, ללא קושיות, יוצאים אברהם ויצחק לדרך בשמחה, למלא את רצון ה', מתוך  מסירות נפש שלמעלה משכל אנושי, מסירות הנובעת מאמונה פשוטה ומוחלטת.
בסיפור העקדה אנו רואים גם, שאותה התמסרות על-שכלית שהיתה לאברהם הושרשה גם ביצחק בנו, שהרי הוא הולך בשמחה למסור את נפשו מצד ציווי ה', ללא כל קושיות או טרוניות, עד כדי כך שסיפור העקדה נקרא על שמו- 'עקדת יצחק', ולא על שם אברהם.
מנין קיבל יצחק כוחות שכאלה? אלא, כשאתה גדל בביתו של אברהם אבינו וחי עם ההתמסרות העל-שכלית של אברהם לאורחיו, אותה מסירות מחלחלת גם לתוכך. מכאן קיבל גם יצחק את יסוד ההליכה העל-שכלית בדרכי ה', ומכאן, מהכנסת האורחים של אביו, קיבל את אותם כוחות אדירים לעמוד גם בניסיון העקדה.
אנו יוצאים למדים, שעל ידי חינוך ילדינו לגמילות חסדים על-שכלית- אנו מגדלים דור בעל מסירות נפש, שבכוחו ולעמוד איתן, ואף לגבור על כל קשיי הגלות ,עד לגאולה האמיתית והשלמה.
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשותכם, אתם מוזמנים לכתוב.
לפניכם חיבור נוסף מתוך תחרות החיבורים לנוער של 'שלום בינינו':
עם אמיתי / תאיר רשף, קיבוץ יגור
יש ילדים שחושבים שאם מישהו שונה, שיקים חברה בשביל עצמו.
אבל להיות איתם, עם מי שחושב כך, זה לא ולא.
להיות מאוחדים זה חשוב. לא להיות בקבוצות רבות, להיות עם אחד ומגובש, לא עם מפורק לחלקים אלא עם חזק ומאוחד, בלי ויכוחים טיפשיים וריבים על שטויות. עם שמדבר אמת ולא משקר. עם מיוחד בלי התנהגות רעה. עם אמיתי. עם שכל אחד בו הוא אדם טוב, דובר אמת, מתנהג יפה, לא פועל באלימות אלא במחשבה ומשתמש בשכל שלו.
עם מאוחד: לא עם של עניים ועשירים, עולים חדשים וותיקים, לא טיפשים וחכמים, לא בריאים וחולים ולא אחד שמחליט לכולם, שולט על העולם.
עם אמיתי. והלוואי שהעם שלנו יהיה כזה.
 
 4. ניצוצות. אמרת השבוע:
מה אדם יחיד הזהירו חז"ל ואמרו: "והוי דן את כל האדם לכף זכות",
על אחת כמה וכמה שעל כלל ישראל חייבים ללמד זכות.
(רבי לוי יצחק מברדיצ'ב)
 
אדם מסוגל להשיג הכל בבדידות מלבד אופי.
(ה.ב. סטנדהאל)
 
5. כדי שלא לבייש. סיפור:
פעם אחת, בדמדומי-בוקר של יום חורף הסיק רבי שמואל מגיד, רבה של טרסטנה, את התנור בבית המדרש, אך מפני לחלוחית העצים היתה האש מסכסכת ואינה בוערת כתיקונה.
הכניס רבי שמואל את ראשו ורובו אל תוך התנור, כדי לנפח באש ולהעלות את השלהבת.
באותה שעה נכנס אחד מבני הקהילה לבית המדרש, ראה אדם מוטל ופניו מטה, בתוך התנור, ולא ידע שהלה הנו רבי שמואל, נכנסה בו רוח של קלות ראש, הלך ובא אצלו וטפח על גבו.
כדי שלא לבייש את הטופח, כשיגלה מיהו הגוחן אל תוך התנור, השהה רבי שמואל את ראשו בתוך התנור, ופניו כלפי האש הבוערת וצורבת את פניו, ולא הוציא את ראשו עד שהרגיש שהלה עקר את רגליו ופנה והלך לדרכו.
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  
או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"