עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"
ב"ה, ט"ז תמוז תשס"ב, 26 ביוני ‏2002
עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
 
 
השבוע:
1.      בינינו- משולחן המערכת
2.      רשות הרבים- אתם כותבים
3.      ניצוצות- אמרת השבוע
4.      מיקח נכון- סיפור
 
 
 
בינינו. משולחן המערכת:
מסופר על סוחר שהתלונן באזני ידידיו  שבאותו רחוב בו נמצאת חנותו נפתחה חנות נוספת שמרכולתה דומה למרכולתו.
דבריו של הסוחר נעו בין כעס וטרוניה לבין חששות לעתיד פרנסתו. השומעים השתתפו בדאגתו, מלבד אחד ששאל:
 - האם מישהו ראה פעם סוס בשעה שהוא ניגש לשתות ממימי הנהר?
 - כן- ענה אחד הנוכחים.
 - והאם שמת לב מה הוא עושה לפני שהוא מתחיל לשתות?
 - הוא מסתכל אל תוך המים ומנענע בראשו.
 - אמת- אמר אותו אחד- הסוס רואה במים את בבועתו וחושב שיש שם סוס נוסף. הוא מגיב בעצבנות משום שהוא חושב
   ש"הסוס שבמים" עומד לשתות את כל המים שבנהר, ולו- לא יישארו מים.
 - אבל- סיים את דבריו- זוהי התנהגות שמתאימה לסוס
  אחת הסיבות לטינה בין בני אדם היא התחושה שמישהו אחר קיבל או לקח משהו שבעצם שייך לי.
  "הדשא הירוק של השכן" יכול להיות בסיס "פורה" למחלוקות, חלילה.
בפרשת 'פנחס', הנקראת השבוע בתורה, מסופר על חלוקת ארץ ישראל בין השבטים: "אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו"; מכיוון שלכל שטח בארץ ישראל מעלות משלו, החלוקה היתה יכולה להביא לידי מחלוקות, ובכדי למנוע זאת נעשתה החלוקה על ידי גורל, מתוך אמונה שכל אחד זוכה לקבל את המגיע לו, וכל מה שקיבל זולתו הרי בדין הוא שלו.
 
 
2. רשות הרבים. אתם כותבים:
 
שלום רב!
אני נהנית מאד לעיין בחומר שאתם שולחים לי.
מי אתם? איך קבלתם את כתובתי?
תודה,
אורית ש.
 
המערכת:
לדעת יותר אודות "שלום בינינו", את (וגם אחרים) מוזמנת לבקר באתר שלנו- הכתובת והקישור בתחתית הגיליון.
סביר להניח שהגענו אליך תודות לחברים ששלחו את כתובתך (ראי לקראת סוף הגיליון).
וכמובן, שמחנו לשמוע שאת נהנית לקרוא את החומר. את מוזמנת ליידע גם אחרים, ותודה מראש.
 
בנוסף למכתבי קוראים, אנו ממשיכים לפרסם במדור חיבורים מתוך "תחרות החיבורים לנוער" שנערכה על ידי "שלום בינינו":
 
צו השעה/ זוהרה ויונתן זלצר
 
נתן צבי היקר!
שלום רב!
בודאי תתפלא לקבל מכתב זה. עתה כשנפרדו דרכינו וכל אחד חזר לביתו, נשארתי להרהר בתקופה שעברה עלינו. מחשבה רדפה מחשבה, זיכרון רדף זיכרון ומצאתי עצמי כותב לך מכתב זה.
הכל התחיל באותו היום, כשחזרתי הביתה עייף ותשוש:
"ערן, מותק, הגיע לך צו מילואים בדואר לחודש"
חודש?! חודש שלם?! הם עושים צחוק ממני?
אני אדם עסוק. אני חולה עבודה! מכור לעבודה! "טיים איז מני" לעזוב הכל לחודש? חבל על הזמן!!
 
ערן היקר (נ"י)
שלום רב!
עכשיו, לאחר פרק הזמן הארוך שהיינו יחד, יצא לי לחשוב הרבה על המאורעות האחרונים. ובלי משים, ניגשתי למכתבה, הוצאתי עט ונייר וכתבתי לך מכתב זה.
שגרת חיי הייתה ברורה ומסודרת:
תפילת שחרית, הסעת הילדים למוסדות החינוך, לימוד בכולל, וחזרה הביתה. "זמן איכות" עם הילדים והאישה, ועוד יום שגרתי, נעים, ברור, מסודר ובלתי מפתיע הסתיים.
והנה- בתיבת הדואר נחה סופת הוריקן שאיימה להפוך את שגרת חיי על פניה:
צו מילואים!! לחודש!!
זה חשוב, נצרך, אני יודע. אבל מה עם המשפחה?? והלימוד שלי- זה לא יהיה אותו לימוד!! ומה עם הרוחניות?!
חבל על הזמן!!
 
אז כמו שאמרתי, נתן צבי, התייצבתי בחוסר חשק, טעון במחשב נייד, במירס, בסלקום, ובמכשיר פקס. (מנין לי לדעת שהצבא יתקע אותנו "בחור" כזה, בלי חשמל נורמלי?)
וכמו שאני ככה עצבני, מתוסכל וסופר את הדקות המבוזבזות שלי, מעביר יום ועוד יום והנה... "שידכו" אותי לשמירת לילה עם דוס!!! כמעט התעלפתי!!
כיפה גדולה, חוטים משתלשלים מהחולצה. מה זה?! איך להעביר את השמירה? מה אני אעשה בכלל אתו?- איך מעבירים משמרת כל כך ארוכה בשעמום? חבל על הזמן!!
 
ערן, אני חייב להודות, חטפתי שוק!
שמירה עם "שמוצניק", שמאלני חילוני- מה לעשות? למרוח את הזמן בשקט? אולי ל"קטר" ולהתלונן? מה זה יעזור?
אולי במקום זה עדיף להעביר את הזמן בכיף? הרי חבל על הזמן!!
ולאט לאט התפתחה בינינו שיחה. בהתחלה קצת מאולצת:
"אתה ערן?"
"כן"
"אני נתן צבי- שני שמות פרטיים... ככה זה אצלינו..."
"נעים מאוד, שמות אה... יפים..."
"מאיפה אתה?"
"מתל אביב"
"קשה שם, הא?"
"לא, למה? ואתה, מבני-ברק?"
 
הייתי המום!! לא ידעתי שבנתניה יש חרדים!! אני מנתניה במקור ולא ידעתי!!
התחלנו להעלות זיכרונות. שאלתי על מקומות מילדותי. הטיילת. הכיכר. בתי הקפה. אפילו קופת החולים שאליה הלכתי כל בוקר כדי לקחת פתק למורה "הנ"ל לא חש בטוב". (מסתבר שקרוב לודאי נפגשנו שם לא פעם..)
וכך התחלתי להכיר אותך, גם בלי לרצות בכך.
היה לי גילוי מדהים!!
באופן חיצוני אנחנו כל כך שונים:
אתה מזוקן- אני מגולח
אתה בכיפה- אני בלי
אתה בישיבה- אני בעסקים
מה בכלל קושר אותנו יחד?
ניסיתי להלחם בקרבה, בזהות, בשייכות. להיצמד לשונה, למפריד, למנוכר. אך, הצירוף הזה של לילה אפל, על הר טרשים קרח, עשה לי משהו בלב. ומעל לכל בהבנה. הוא חשף יותר ויותר את הנקודות הפנימיות והאמיתיות שמשותפות לנו שנינו:
גם אתה אוהב את הארץ הזאת!! על כל המורכבות שלה, והציביון שלה לא תמיד מתאים להשקפתך. גם לך אכפת מכל אדם כאן (דתי, חילוני, מסורתי.. לא חשוב!) גם אתה בוכה עם כל הורה שכול שאיבד את בנו, ושמח על כל נצחון והצלה. וגם אתה כמוני מכור ל"פיפסים" של החדשות.
 
גיליתי אדם מרתק:
אדם הקשור בכל נימי נפשו לאורח חייו, אך מכבד את ערכי הזולת. אוהב את הארץ בכל הרוח החלוצית שהנחילו לו אבותיו. אדם החרד לגורלו של כל אדם מישראל. ממש כמו שתמיד נהג סבא לומר: לצערנו למדנו מאויבנו את האמת החזקה "שיהודי הוא יהודי הוא יהודי".
ובאותו הלילה זכיתי לאור גדול של הבנה עצומה: הניצוץ היהודי הטמון בכל אחד מאיתנו הוא חזק ויציב ומאיר יותר מאלפי כוכבים!! בכוחו להאיר לילה אפל, גם לילה כמו זה שלנו, באלפי ניצוצות של אור וחום!!
ומצאנו את עצמנו, שנינו, באופן מפתיע:
"ציונים" באהבת הארץ והעם
"דתיים" בתפילותינו לשלום עם האויב- אך קודם לשלום בינינו!!
 
והרגשתי, נתן צבי, שחבל על הזמן!!
פשוט חבל על הזמן שבזבזנו ואנחנו מבזבזים בכל יום במריבות קטנוניות "ביניכם" לבינינו",
 בין ה"חילונים" ל"דתיים"
בין ה"ספרדים" לאשכנזים"
בין יהודים ליהודים!!
כי בפנים נשמה אחת לכולנו ! נשמה אחת גדולה שנפרדת לגופות רבים, ועמוק בפנים שואפים אנו לאותן מטרות, אם כי בדרכים שונות. לכל אחד מאיתנו כוחות עצומים, ערכי אמת. נקודות פנימיות אמיתיות. ואם נשלב יד ליד- הכוח יתעצם ויוכפל!
ובמקום זה:
יד ימין מכה את יד שמאל.
רגל ימין בועטת בחזקה ברגל שמאל.
עין אחת פוזלת בקנאה לעבר חברתה.
ומילים מילים מלים פוצעות ומשתקות את האיברים בגוף הזה הנקרא "עם ישראל". חבל על הזמן העובר!!
 
ועם גילוי זה, ערן, חזרתי לחיים האזרחיים:
שונה, אכפתי יותר, מבין יותר. ואני מבטיח לך, שלא אשקוט עד שאנחיל בחלקת אלוקים הקטנה שלי את ההבנות הללו- לכל מי שאוכל בסביבתי.
תודה לך ערן, על שירות מילואים שמילא אותי בכוחות רוחניים כל כך!!
שלך,
נתן צבי
 
אז היום התחשק לי לעלות על גג הבניין בו אני עובד (אני מכור זוכרים?..) ולצעוק לכולם:
יהודים, התעוררו! וותרו על המחלוקות והשנאה! התאחדו כי כולנו אחים! ואני כבר מדמיין לעצמי את האנשים המביטים בי ברחמים: "מסכן, השתגע?! עומס עבודה?!"
ואני חוזר לעבודתי היום יומית ולעבודה החדשה שנטלתי על עצמי: להביא לקירוב, הבנה וקשר חזקים יותר בין האיברים בגוף הזה שאנחנו שנינו אולי רק תא קטן וזעיר בקצה הציפורן של הרגל שלו...
לא אוכל לומר שאני מתגעגע ופותח כל יום את תיבת הדואר שלי כדי למצוא שם צו מילואים נוסף. לא צריך להגזים! אבל אני מצפה ומייחל למפגש הבא שלנו, חבר! מצפה כל כך ש...ממש חבל על הזמן,
שלך,
ערן
  
 
3. ניצוצות. אמרת השבוע:
כשאדם גדל בשיעור קומה אין הוא מזיק לבריות,
ואילו כשהוא גדל ברוחב הריהו דוחק את הבריות.
(רבי חנוך הניך מאלכסנדר)
 
זה המקדים תודה בהכרת טובה, פורע את התשלום הראשון על חשבון חובו.
(סנקה)
 
4. מיקח נכון. סיפור:
יום אחד בעוד רבי שמלקי מניקלשבורג יושב ולומד, דפק על דלתו אחד מעניי העיר וידו פשוטה. חיטט רבי שמלקי במגירות שולחנו ומשלא מצא מעות כלשהן החל לבדוק ברחבי הבית, עד שלבסוף מצא טבעת. נתן את הטבעת לעני, ומתוך ברכות שילח אותו לדרכו.
לאחר זמן, משנודע הדבר לרבנית החלה לקרוא:
- מה עשית?! אבן טובה משובצת בטבעת זו וערכה רב.
נחפז הרב ושלח לקרוא לעני.
כשהגיע לביתו אמר לו:
- טבעת יקרה היא זו. אל לך לעשות מיקח טעות ולמכור אותה בזול.
 
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"
 
 
 
אנא ספרו לחברים נוספים אודות "עם 1"- השבועון האלקטרוני של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org   או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02 
 או בפקס: 0740-649 02.
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
 
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
 
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org