עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"

ב"ה, גיליון 57, כ"ו סיון תשס"ג, 26 ביוני ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת קרח

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  לפי צורכו- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

חיבור למציאות היהודית / צחי נוי- שחקן

נולדתי כיהודי להורים יהודיים שנולדו בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. דווקא שם, בחו"ל, כשגרתי בין גויים הרבה שנים, תמיד הרגשתי יהודי- שונה במנהגים, באורח החיים, מיוחד באמונתי. החיפוש אחרי המזוזה בכניסה לכל בית, "המרוץ" אחרי הבשר הכשר, כל אלה היו סימפטומים שהפכו אצלי לטבע שני. כך גם אצל ילדיי.

ההתחברות למציאות היהודית שלי היא חזקה ושורשית. החיבור הזה בולט מאוד בעולמי, למשל ביום השבת, בחגים, בראש השנה וביום הכיפורים ובפסח – במיוחד כשאני בחו"ל- הכל נעצר אצלי ומשהו זז לכיוון סבא, וסבא של סבא, וכל הדורות, והם החיבור למציאות היהודית.

אהבת ישראל שלי היא אהבה וזיקה למדינת ישראל. כל פועל יוצא של המדינה  הוא זרז לאהבה הזו. האהבה הפרוזאית בעיני קשורה לדיברים מעשרת הדיברות המדברות על שקר, כזב ועושק מכל סוג שהוא. כאשר הילל הזקן נשאל על ידי הגר מהי התורה כולה על רגל אחת הוא ענה בארמית "מאן דסני עלך- לחברך לא תעביד" כלומר מה ששנוא עליך – לחברך לא תעשה. זהו המיצוי של עולם נתינה שלם. אם אפשר להושיט יד לזולת, להתנדב, להופיע בבתי חולים ולהעניק לחולים ולפצועים שעה של קורת רוח, לא להשיב ריקם פני קבצנים, לעזור ולהיות כן ואמיתי, ובשלוש מילים: "ואהבת לרעך כמוך"- זו אהבת ישראל שלי.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת קרח:

המחלוקת החריפה של קרח כנגד משה רבינו הייתה (מבחינת סדר הזמנים) לאחר פרשת המרגלים.  מסתבר אפוא לומר, שדווקא הדרך שבה נסתיימה פרשת המרגלים היא שגרמה לקרח לחלוק על משה. 

לא נראית שום סיבה אחרת שגרמה לכך דווקא בתקופה זו.  אם העברת הכהונה לאהרן ולבניו היא שהתסיסה את קרח, הרי זה היה יותר משנה קודם לכן.  ואם מינויו של אליצפן בן-עוזיאל לנשיא בני-קהת פגע בו אף זה היה כמה חודשים קודם לכן.  על-כן מסתבר לומר, שאמנם הדברים הללו יצרו הצטברות של מרירות בלבו, ואולם ההחלטה לצאת במלחמה גלויה נגד משה באה בעקבות פרשת המרגלים.

 

המרגלים טענו, שכדי להיות קרובים לקב"ה מוטב להישאר בתנאי המדבר ולא להיכנס לארץ-ישראל, שבה עלולים החיים הגשמיים להפריע לדבקות בה'. על כך השיב להם משה, כי לא הדבקות הרוחנית בה' היא העיקר, אלא "המעשה הוא העיקר" הדבר החשוב ביותר הוא קיום המצוות בפועל, וזאת אפשר לקיים בהידור דווקא בארץ-ישראל. תשובה זו של משה גרמה לקרח לצאת במחלוקת נגדו.  אמנם קרח ידע שבלימוד התורה ובדרגה הרוחנית עומדים משה ואהרן למעלה מכל אדם אחר.  הוא ידע שמשה רבינו קיבל את התורה מפי הגבורה, ואהרן הכהן היה הראשון שקיבל אותה ממשה.  על כך לא ערער.

 

אבל פתאום הוא שומע עכשיו ממשה, שהדרגה הרוחנית ומידת הדבקות בה' אינן העיקר; העיקר הוא המעשה.  אם-כן, טען קרח, "מדוע תתנשאו"?  אם הדבר החשוב ביותר הוא המעשה, הרי אתם ואני וכל יהודי, אפילו פשוט שבפשוטים, מניחים אותן תפילין ומקיימים אותן מצוות!  מהו היתרון שיש לכם עלינו מבחינת קיום המצוות?!

זו הייתה טענתו של קרח, ובכך טעה כפי שטעו המרגלים.  הטעות של קרח ושל המרגלים כאחד נבעה מתפיסה קיצונית וחד-צדדית של דברים, מבלי להבין את המורכבות והשילוב שביניהם.  המרגלים הפכו את הדבקות הרוחנית לעיקר, ואילו קרח ראה בקיום המעשי את תכלית הכל.  המרגלים זלזלו בקיום המעשי של המצוות, ואילו קרח ביטל את חשיבותה של הכוונה והדבקות בה'.

 

האמת היא שהקב"ה רוצה את שני הדברים כאחד:  גם את הכוונה וגם את קיום-המצווה בפועל; גם את ההתקשרות הרוחנית בין האדם לקונו וגם את ההקפדה על הדקדוקים המעשיים של המצוות.

שני הצדדים הללו הם מקשה אחת, כמו נפש וגוף שמתמזגים יחדיו למציאות אחת.  המרגלים לא הבינו שכל ערכה של הדבקות הרוחנית הוא אך ורק כאשר היא מלווה את קיום המצוות בפועל; ואילו חטאו של קרח נבע מכך, שלא הבין כי "מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה", ושגם הכוונה,  הרגש וההתקשרות הרוחנית בין האדם לה', הם חלק עיקרי מהמצוות.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

אדם שאינו נעשה טוב יותר נעשה רע יותר.

(רבי אהרן מקארלין)

 

אהבה עצמית היא ראשיתו של רומן הנמשך לאורך כל חיינו.

(אוסקר וויילד)

 

 

5. לפי צורכו. סיפור:

רבי חיים מצאנז היה נוהג בכל יום חמישי לחלק צדקה לעניים.

פעם, בערב שבת, באה אשתו לחנות דגים, וביקשה לקנות דג לביתה. אמר לה החנווני: "לא נשארו דגים". מכיוון שראתה דג גדול מונח בארגז, שאלה אודותיו.

"דג זה יקר, וכבר קנה אותו פלוני".

כיוון שאותו פלוני היה ממקבלי הצדקה אצל הרב, פנתה, מיד ששבה אל ביתה, אל בעלה וטענה:

"אותו פלוני, שאתה קוצב לו צדקה, מרשה לעצמו לקנות דג יקר, שאינו לפי הישג ידינו. אין הוא ראוי לנדבה".

"אדרבה" ענה הצדיק "לא ידעתי שהוא זקוק למזונות יקרים כאלה".

והורה להוסיף לו על קצבתו.

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"