עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 41, כ"ה אדר א' תשס"ג, 27 בפברואר ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת ויקהל

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.  ניצוצות- אמרות השבוע

5.  הנאה- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

לשלב ידיים / האלוף (במיל') אורן שחור

            כשמדברים על זהות יהודית, הרי שבראש ובראשונה זו האמונה בקדוש ברוך הוא ואמונה בעם ישראל וארץ ישראל.

אמונה בקדוש ברוך הוא- זוהי אמונה ברורה ובחירה באלוקים, עליה גדלתי וכך חינכתי את ילדיי. כך גם נלחמתי במלחמות ישראל. זהו לדעתי הדבק שמחבר אותנו כיהודים איש לרעהו. אני איני אדם דתי אלא חילוני אבל אמונתי באלוקים מזוככת וברורה ובלעדיה לא הייתי כאן.

אמונה בעם ישראל- זוהי אמונה של איש ברעהו, שאנחנו יחדיו בגלל היותנו יהודים ובגלל היותנו ישראלים.

אמונה בארץ ישראל- היא הביטוי הגשמי לזהותנו, הביטוי לשורשים. באהבת ישראל יש כדי לחבר את כל בני ישראל יחדיו לכדי עם. בארץ ישראל יש ביטוי לערך הדתי שורשי, כאן שורשינו ולכן כאן נחיה ונגדל את הדורות הבאים אחרינו.

            עבורי, מדינה יהודית היא מדינה ליברלית ישראלית המאפשרת לכל הדתות ולכל העדות לבטא את אמונתם, ויחד עם זאת זוהי מדינתו של העם היהודי. המושג מדינת כל אזרחיה מעקר מתוכן ומערך את מדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה יהודית המאפשרת לכל אזרחיה לקיים את זכות השוויון ולקיים את היכולת להאמין בכל דת שיחפצו.

            אם כל אדם יסתכל על רעהו באותו רוך שהוא מסתכל על עצמו, נוכל להגיע לשלום בינינו. אם נבין שמקור כוחנו הוא אחדותנו יהיה שלום. אם נבין שאחדות בינינו היא הצורך הבסיסי ביותר לקיומנו ושצרנו הרבים לא יוכלו לנו, אם נהיה מאוחדים- יהיה שלום.

בית שני חרב בגלל הפילוג והשנאה שבתוכנו ועלינו ללמוד מההיסטוריה של עמנו ולהיזהר. אלפיים שנות גלות היו מנת חלקנו בגלל שנאה בקרבנו. חייבים אנו להפנים זאת ולשלב ידיים.

            כל האמור לעיל מתקשר גם למושג אהבת ישראל. בעיני, מובנו של מושג זה הוא לכידות העם היהודי בארץ ישראל תוך הזדהות ואהבה של יהודי ליהודי, וקשר עמוק ורגשי בין יהודי לשורשיו ולארץ ישראל.

בעיני אהבת ישראל היא- ואהבת לרעך כמוך, ויהיו כל בני ישראל ערבים זה לזה. בעיני כמאמר הרבי נחמן מברסלב- "כל העולם גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". נוכל לקיים כלל זה רק כאשר אהבת ישראל בתוכנו.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת ויקהל:

בתחילת פרשת השבוע מסופר, שמשה רבנו הקהיל את כל בני-ישראל וציווה אותם על שמירת השבת ועל מעשה המשכן. רש"י מצטט את המילים "ויקהל משה", ומפרש: "למחרת יום-הכיפורים, כשירד מן ההר". כלומר, הקהלת בני-ישראל והציווי על שמירת שבת ועל מלאכת המשכן היו למחרת יום-הכיפורים, כשירד מהר-סיני והביא עמו את הלוחות השניים.

פירוש זה של רש"י דורש הבהרה. ראשית, מניין לרש"י שהדבר היה למחרת יום הכיפורים ולא ביום-הכיפורים עצמו, מיד עם רדתו של משה מההר? שנית, מדוע אכן עיכב משה רבנו ביום שלם את מסירת ציווי ה' ולא מסר את הדברים מיד ברדתו מההר, והלוא "זריזים מקדימים למצוות"?!

רש"י מגיע למסקנה זו שהדבר היה למחרת יום-הכיפורים, מהמילה "ויקהל", משמעות הדבר היא, שמשה רבנו עשה פעולה מיוחדת לאסוף את העם. מכאן הוכחה, שהדבר לא היה ביום-הכיפורים עצמו, שכן יש להניח שכאשר ירד משה רבנו מהר סיני, נקהלו בני-ישראל מעצמם.

התורה מלמדת אותנו כאן, שכאשר התקבצו בני-ישראל לקבל את הלוחות השניים מאת משה רבנו, משה לא מסר להם באותו מעמד את הציווי על שמירת השבת ומלאכת המשכן. אלא עשה זאת רק למחרת, כשהקהיל במיוחד את העם כדי למסור להם את ציווי ה'. אך נותרת השאלה, למה המתין למחר ולא מסר את הציוויים בו ביום?

התשובה היא, שכאשר ירד משה רבנו מהר-סיני והביא עמו את הלוחות השניים, עורר הדבר אצל בני-ישראל תשוקה עצומה לקבלת הלוחות, וגם שמחה על כך שהקב"ה סלח להם על חטא העגל. לכן ביום-הכיפורים עצמו היו שקועים ראשם ורובם בעניין הסליחה והתורה, ולא היה אצלם מקום לשום עניין אחר, יהיה נעלה ככל שיהיה.

רק למחרת אסף משה רבנו מחדש את העם ומסר להם את הציוויים של הקב"ה, הנוגעים לעשיית דבר ה' בפועל – שמירת השבת ומלאכת המשכן. אולם ביום הכיפורים עצמו היו בני ישראל שקועים בעניין התורה עצמה, ולא היה מקום לציווים שעניינם עשייה בתוך מציאות העולם.

מכאן אנו למדים שני דברים:

א). יש מעלה בעניין התורה, שהאדם דבק בה עד שאין לו מקום לשום עניין אחר, אפילו נעלה כעשיית המשכן.

ב). על-אף מעלתה הנפלאה של התורה, הרי לאחר שמגיעים לדבקות בתורה, דרושה היציאה מד' האמות של תורה כדי לבצע את רצון ה' בעולם – לעשות משכן בתוך מציאות העולם ולהשרות בו את השכינה.

לאחר הדבקות הנפלאה בתורה צריך יהודי גם לצאת ולפעול בעולם, שכן "כל האומר אין לי אלא תורה – אפילו תורה אין לו". עם התורה חייבת להיות גם גמילות חסדים, ואז זוכים להשראת השכינה שמביאה עמה גם את הגאולה האמיתית והשלמה.

(על פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

מחשבתו של אדם למה היא דומה?

למטוטלת של שעון, שאינה מבחינה בין יצר הטוב ליצר הרע.

(רבי נחמן מברסלב)

 

מעציב הדבר כאשר אין לאדם די חריפות מוח כדי לדבר כהלכה,

ולא חוש שיפוט כדי לנצור את לשונו.

(לה בריאר)

 

 

5. הנאה. סיפור:

שאלו את רבי ישעיה מפראגה:

"מביאים לך כסף, ואתה מחלק את כולו לצדקה. והרי האנשים שנותנים לך מכספם, נותנים כדי שאתה תקנה ממנו עבורך ולא כדי שייהנו ממנו אחרים".

"אמת" ענה רבי ישעיה "נותנים לי כספים כדי שאיהנה מהם, אך מה לעשות שאין דבר שאני נהנה ממנו יותר ממתן צדקה".

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"