עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                              
ב"ה, גיליון 28, כ"ג כסלו תשס"ג, 28 בנובמבר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
 השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- פרשת וישב
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרות השבוע
5. כדי שלא ישמעו- סיפור
 
בינינו. משולחן המערכת:
יהודי בטורקיה / חיים רביבו - כדורגלן
אני חי בחו"ל כבר די הרבה שנים, ודבר זה בעצמו נותן לי את הרגשה חזקה של זהות יהודית.
אני שונה כאן בדברים שאני עושה כיהודי, והדבר העיקרי הוא יום כיפור. מספר משחקים נפלו לי בדיוק ביום כיפור, ולמרות שהייתי אמור לשחק- לא שיחקתי באף אחד מהם. הזהות היהודית שלי קיבלה משמעות הרבה יותר חזקה.
    אני שמח שאני יהודי ואני גאה בכך. זה אולי לא ישמע אובייקטיבי, אבל אני חושב שזה הלאום המיוחד ביותר. אני לא דתי אדוק אבל יש לי מסורת של הנחת תפילין, קידוש ביום שישי, וחגים. אנשים כאן בטורקיה , לא יהודים, שבאו וראו את המנהגים שלנו, אמרו לי שזו היתה עבורם חוויה מאוד מיוחדת.
    בעניין השלום בתוכנו, אני חושב שיש המון סיבות למתח בארץ , מעבר לביטחון, ולדת זה מתחיל בבית. נראה שיותר ממחצית המשפחות חיות באוברדרפט. אולי אנשים מגזימים קצת עם ההוצאות שלהם; לא כל משפחה זקוקה לשני טלפונים- צריך להוציא בהתאם ליכולת. זהו עניין שלדעתי מכניס הרבה מתח והרבה ויכוחים לבתים, ובוודאי לא עוזר לשלום בינינו. כל זה בתוספת  מהדורת חדשות של חצי שעה, של אירועים קיומיים שאנו חווים יום-יום, ושל חוסר יכולת לחיות כמו בכפר טורקי או שוויצרי שאתה נולד בו וחי בו כל חייך, בלי התזוזה שכל כך מאפיינת את היהודי. כל זה מוסיף למתח ולהעדר השלווה הבסיסית.
    יש אנשים שכועסים על הדתיים שרוצים להחזיר בתשובה. זה לא צריך להפריע לאף אחד. הדתיים עצמם מאמינים בדרך הזו ורוצים שיהודים נוספים יחזרו בתשובה. בסופו של דבר זו הבחירה החופשית של אותם אנשים אם להסכים איתם או לא.
    חגים כמו חנוכה, פסח ויום כיפור, הם הדברים שנותנים לך את ההרגשה של יהודי. ברגע שאין לך שום חג ושום תחושה מיוחדת בו, איך תוכל להרגיש יהודי? בחו"ל אני מרגיש חזק יותר את החגים. אני מרגיש שייך לישראל כמו כל אחד שאוהב ושייך למדינה שלו. אבל אצלנו, אפילו יהודים שלא נולדו בארץ מרגישים שייכים. מה שלא יעשו, תמיד יסתכלו עליהם כעל יהודים ואפילו כעל ישראלים, למרות שלא נולדו בארץ.
ככה זה, אי אפשר להתכחש למה שאתה.
 
2. לחיות עם הזמן. פרשת וישב:
פרשת השבוע מביאה שני מצבים קשים  בחייו של יוסף: תחילה היה עבד לפוטיפר, ואחר-כך ירד לשפל נמוך עוד יותר ונאסר בבית-האסורים. אולם בשני המצבים הללו זכה יוסף להצלחה מופלאה, עד שהממונים עליו מינוהו למנהל המקום.
ישנו הבדל בדברי התורה לגבי הצלחת יוסף בכל אחד מהמצבים; בבית פוטיפר נאמר: "וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו", ואילו בבית-האסורים נאמר: "ואשר הוא עושה ה' מצליח". כאן השמיטה התורה את המילה "בידו".
ההצלחה כאן מבטאת מזל, כלומר ברכה שהאדם זוכה לה לא בכוח יגיעתו, אלא כמתנה מלמעלה. בהצלחה כזאת יש שני סוגים: יש אדם שרואה הצלחה רבה במעשי ידיו, באופן שברור לכל שזהו איש בר מזל שמצליח למעלה מדרך הטבע. אך יש הצלחה מופלאה יותר, הצלחה כה גדולה, שכלל אי-אפשר ליחסה לפעולותיו של האדם, אלא שיד ה' עשתה זאת.
בבית פוטיפר זכה יוסף להצלחה מהסוג הראשון – "ה' מצליח בידו". הכול ראו שהוא איש מצליח בכל מעשיו. אך בבית האסורים הגיע יוסף להצלחה עליונה יותר: "ה' מצליח" – הצלחתו הייתה הצלחה אלוקית, באופן שכולם ראו את יד ה' בדבר.
להצלחה נפלאה זו הגיע יוסף דווקא בבית-הסוהר. זאת, משום שהמפתח להצלחה אלוקית, על טבעית, הוא תחושת ההתבטלות העצמית. ככל שהאדם חש פחות את מציאותו האישית, כך יכולה ההצלחה האלוקית להתגלות בו יותר.
כפי שנאמר: "ואל זה אביט, אל עני ונכה-רוח". ה' מביט ומסייע דווקא ל"עני", למי שמבטל את הרגשתו העצמית, מי שחש שפל-רוח ועניו. כשהיה יוסף בכלא, חש התבטלות גמורה ושפלות רבה יותר ולכן זכה להצלחה אלוקית כזו שהכול ראו כי ה' אתו.
גם כשהיה יוסף בית-פוטיפר, הוא החדיר שם את האמונה בה'. על הפסוק "וירא אדוניו כי ה' אתו", מפרש רש"י, שהיה "שם שמים שגור בפיו". מכיוון שיוסף ייחס את הצלחתו לה', השתכנע גם פוטיפר, עובד אלילים, ש"ה' אתו". אולם בבית הסוהר לא היה צורך שיוסף ייחס את הצלחתו לה', מכיוון שהכול ראו את ההצלחה העצומה שמלווה אותו.
דווקא על-ידי הירידה הגדולה שירד, לא רק לדרגת עבד אלא עד לדרגת אסיר, דבר שגרם לו תחושת התבטלות מוחלטת, זכה יוסף שההצלחה האלוקית תתגלה בו בעוצמה הגבוהה ביותר. כך גם עם-ישראל כולו, דווקא על-ידי הירידה הגדולה של הגלות, נזכה להתעלות הגבוהה ביותר, היא הגאולה האמיתית והשלמה.
(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב אלינו.
לפניכם חיבור נוסף מתוך תחרות החיבורים לנוער של  "שלום בינינו":
 
גרושים / א. ג. אריאל
לאחר שאבא חזר מהעבודה הוא שאל אותי: "מה אתה רוצה לאכול?"
האמת היא שהשאלה הזאת חוזרת על עצמה בכל יום ויום, באותה השעה- חמש אחר הצהרים. ככה זה כשההורים שלי הם גרושים.
מאז שאבא התגרש מאמא, הוא נהיה אדם מריר ולא נעים. הוא נראה סגור בתוך עצמו, וכל הזמן מתלונן. החברים שלי חושבים שזה מצחיק שאבא שלי יודע לבשל. "אמא היא זו שצריכה להכין אוכל- אבא צריך ללכת לעבודה"- ככה הם אומרים. אני צריך להסביר להם תמיד שאני גר עם אבא שלי, ומבקר את אימי פעמיים בשבוע.
תמיד אני צריך לשמוע מפי אבא כמה אמא היא אישה רעה. ומפי אמא כמה אבא הוא רשע. הראש שלי מתפוצץ ואני כבר לא יודע מה לחשוב. כי הפעם, במקום לצעוק אחד על השני, הם חושבים שמין אחד טוב יותר מהשני.
שלשום ביקרתי אצל אמי.
"גברים...גברים...גברים... הם כל כך טיפשים!" אמרה אמא בזמן שקילפה בצל, ודמעות זולגות מעיניה. ואני רציתי לשאול: "מדוע את בוכה?" אך שתקתי. ידעתי שהיא בוכה באמת ומשתמשת בבצל כתירוץ.
"אם הגברים כל כך טיפשים למה התחתנת עם אבא?"
"כי חשבתי שאבא שלך שונה. בהתחלה הוא היה אדם כל כך מתחשב. בהמשך, הוא חשב שאני צריכה להיות השפחה שלו. הוא חשב שהגברים צריכים ללכת לעבוד, ואילו הנשים, צריכות לשבת בבית ולקלף בצל".
"לא ידעתי את זה... כי אבא תמיד מכין לי אוכל" אמרתי.
"כאשר מצאתי את עבודתי כמורה לחינוך גופני, הוא התנגד. הוא חשב שנשים לא צריכות לעבוד ולהתאמץ. וזה היה הקש ששבר את גב הגמל!"
אמא המשיכה לקלף בצל, ולבסוף הכינה סלט. מדוע היא בכתה?
 
אתמול ישבתי על הכסא במטבח ביתי. אבא הכין לי ארוחת ערב. גם הוא קילף בצל.
"אבא אתה בוכה" אמרתי לו.
"אני לא בוכה. גברים לא בוכים. זוהי תופעה טבעית הנגרמת מהבצל"
אני ידעתי שהוא בוכה. הוא טוען שגברים לא בוכים, אבל אני גבר, ואני בוכה. אתמול בלילה בכיתי. חלמתי שאני, אבא ואמא, טסים לצרפת ומבקרים ביורודיסני. ברגע שהתעוררתי, התחלתי לבכות. חבל שזה היה רק חלום.
"כיום לנשים יש יותר זכויות מאשר לגברים. יש מפלגות למען נשים. למען גברים? אין. גברים אולי מנהלים מפלגות אך הן לא עוסקות בזכויות הגבר".
אבא המשיך לחתוך את הבצל.
"אתה יודע שאם אמא שלך הייתה מקבלת את המשמורת עליך, הייתי צריך לשלם לשניכם מזונות? אבל אמא אינה מחויבת לשלם לי ולך כסף. זה נראה לך הוגן?"
"אני לא יודע" אמרתי.
כאשר נכנסתי הבוקר אל בית הספר, ראיתי כרזה גדולה וצבעונית: "כולנו  שונים וכולנו שווים". במשך כל היום חשבתי אך ורק על המשפט הזה.
כאשר חזרתי הביתה, החלטתי להוציא את כל מה שנמצא אצלי בפנים כבר הרבה זמן. הסברתי לאבי כמה זה נורא לגדול  בצל הגירושין. כעסתי וצעקתי- ובעיקר בכיתי. הסתגרתי בחדרי ושמעתי את אבא בוכה.
גברים אינם בוכים.. רק גברים צריכים לעבוד.. אישה צריכה להישאר בבית..  זה מגוחך!!
כך התנהגתי גם בביתה של אימי ביום למחרת. וגם היא בכתה בסתר. גם הם בכו כל הזמן הזה. הם הסתירו את כאבם מהגירושים בפניי, כמו שאני הסתרתי את כאבי מפניהם.
אבי ואימי התפייסו וחזרו להיות ביחד. ואני כל כך שמחתי. הורי התחתנו שוב. הם כבר הבינו שכולנו שונים וכולנו שווים.
אחרי שנה, מצאתי את עצמי מבקר עם הורי ביורודיסני בפריז. זה לא היה חלום- אולי לפני שנה זה היה אבל עכשיו זו המציאות.
כאשר אכלנו את סלט הירקות במסעדה בפריז, אמא החלה לבכות. "זה רק בגלל הבצל".
 
4. ניצוצות. אמרות השבוע:
כשמעמידים פנס מתקבצים החפצים באור, כי "אור ממשיך" אור מושך אליו.
(ספר היום יום)
 
הגאה שונא את הגאווה בזולתו.
 (בנימין פרנקלין)
 
5. כדי שלא ישמעו. סיפור:
מעשה ברבי יחזקאל'י משינובה, בנו של רבי חיים מצאנז, שבא לעיירה אחת. נכנס אליו בחור אחד, בן חייט, וסח לפניו את צערו:
-                     רבי, בשבוע הבא אני נכנס לחופה, וכנהוג יקראו אותי בשבת זו לקרוא את ההפטרה, ואני, אינני יודע את הברכות וטעמי-הקריאה כהלכתן.
-                     לך לשלום משיב לו רבי יחזקאל'י ובשבת אתקן אותך בעצה טובה.
בבוקרו של יום השבת הקדימו כל בני העיירה ונחפזו אל בית המדרש. כולם רצו לזכות להתפלל במחיצתו של רבי יחזקאל'י, וליהנות ממאור פניו.
כשהגיע זמן תפילה בקש רבי יחזקאל'י ממקוריו שיוליכו אותו לביתו של החייט. תהו ותמהו האנשים, אך ללא אומר יצאו כולם, כשהרבי בראשם, אל בית החייט.
מיד שנכנסו אל הבית, הורה רבי יחזקאל'י שיתחילו בתפילה.
כשקראו את בנו של החייט להפטיר התחיל הרבי מכה בשולחן והיה מכה והולך כל שעת ההפטרה והברכות, כדי שלא ישמעו דילוגיו וטעויותיו של המפטיר.
 
 
אודות מהות, דיני וסיפורי חג החנוכה בקרו במדור "חגים" באתר הבית שלנו.
 
חג חנוכה מאיר ושמח
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  
או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"