עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                              
ב"ה, גיליון 20, כ"ו תשרי תשס"ג, 2 באוקטובר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
  
השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- פרשת בראשית
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרת השבוע
5. צריך יותר- סיפור
  
בינינו. משולחן המערכת:
בין קצוות / נסים משעל- עיתונאי ומנחה בטלוויזיה
כאשר אני נשאל על "זהות יהודית" ומדינה יהודית" אין ספק שההוויה הזו מעוגנת בסיטואציה בלתי שלימה, מציאות של חיפוש עצמי, של פרט ולאום כאחד.
שאלות של זהות, תכנים ומהויות אפיינו את ימיו של היחיד ושל המדינה מאז אני זוכר את עצמי. וכמוני- כמעט כל חבר במשפחת עם ישראל. כאן, בגולה, באוכלוסיית הוותיקים שהתמודדה קולקטיבית עם חלום הקמת המדינה של הצעירים המצויים בעידן שונה לחלוטין – של הפרט, של האינדיבידואל, של היחיד. מאז המילים הגדולות של חלום, חזון, ייעוד ויעד הומרו אל חוויות הפרט – זו החוויה השמחה וזו העצובה, זו הנוסקת וזו המתרסקת, זו שיש בה קורת רוח וזו השרויה בצל משבר. כך גם המדינה: ששה לשלום ולא מממשת אותו, מגיעה לשיאים של הייטק, תחכום וטכנולוגיות וגם רושמת תחתיות של עוני, מצוקה ונמיכות כלכלית וחברתית מנוולת.
באופן אישי, השינוי התבטא אצלי במאפיינים שונים של זהות: מכובע בארט גלותי ותו היכר של עולה לכיפה הסרוגה של תנועות הנוער, מהעולם שחותם של מזרחיות ועדתיות מוטבע בו, אל הישראליות של בני-עקיבא, ומסביבי כך החברה כולה: מהרואיות ושפה גבוהה אל תרבות צעירה, פחות נמלצת, מאידיאולוגיה ורעיון אל אנשי מעשה וטכנוקרטיה.
מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת המים של המאבק על זהותה של המדינה. הורם הדגל הטריטוריאלי, נוספו נופי מולדת קסומים וגם נחצתה החברה והתפלגה בקיטוב קשה וחריף. מלחמת יום הכיפורים הוסיפה גם שאלות קיומיות, טראומה של הנהגה כושלת ועליית הימין לשלטון אחרי הגמוניה פועלית בת עשרות שנים. ובעקבות המלחמה – שלום עם מצרים, שהוכיח שאפשר גם אחרת ובעקבותיו עם ירדן, אבל זה עם העם הפלשתינאי והסורי כשל והעלה שוב את שאלת היהודי הישראלי המהלך בין קצוות, בתוך ניגודיות חברתית ומדינית, ושנתקל באיים של שנאה ששיאם רצח ראש הממשלה רבין. איך עושים שלום בינינו בתוך כל זאת? איך מגיעים ל"אהבת ישראל" מעבר לחיוב התיאורטי המשתמע ממושג זה? אין כמובן נוסחאות פלא אבל אפשר לנסות ולסנתז: בין הייטקיות ובין כמיהה והתרפקות על עולמות ישנים, קטנים וצנועים, בין אינטלקטואליות קוסמית עכשווית צרופה לארון הספרים היהודי וצלילה למקורות ישראל, בין כנסת לבית כנסת. כך, ביכולת למצוא שלב ביניים, דרך אמצעית, חוטים מקשרים, נתיבי חיבור ניתן – גם אם בהרבה קשיים- לנסות ולעשות חברה אחת, בעלת יופי אנושי וערכיות, וזו הרי מסתתרת ומציצה ממש מאחרי כותלנו.
 
 2. לחיות עם הזמן. פרשת בראשית:
התורה נפתחת בסיפור בריאת העולם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
שואל על כך רבי יצחק, כמובא ברש"י: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם...ומה טעם פתח בבראשית?". הלוא התורה נועדה להדריך את עם-ישראל בחיי התורה והמצוות, ולכאורה היה עליה להיפתח במצווה הראשונה.
משיב רבי יצחק, על-פי הפסוק: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", והוא מסביר: "שאם יאמרו אומות-העולם לישראל, לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעת גויים, הם יאמרו להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו – נתנה להם (לגויים), וברצונו – נטלה מהם ונתנה לנו".
מפירוש זה עולה, שכדי לשלול את טענת האומות "לסטים אתם", שינתה התורה את סדר פרשיותיה, והתחילה ב"בראשית" במקום במצוות "החודש הזה לכם", שהיא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל.
דבר זה מעורר תמיהה: ראשית- האם טענה של אומות-העולם היא בעלת חשיבות כה רבה? ושנית- האם לא היה די במתן תשובה בתורה שבעל-פה, במקום שינוי כל סדר התורה שבכתב?
עלינו לומר אפוא, שפתיחת התורה ב"בראשית" היא תשובה לא רק לאומות העולם, אלא גם ליהודים עצמם. הדברים נועדו לא רק לאוזני הגויים, אלא יש בכך הוראה רבת חשיבות גם לעם-ישראל, שבעבורו נועדה התורה.
תחומי חייו של יהודי מתחלקים באופן כללי לשניים: חיי התורה והמצוות וחיי החולין.
אפשר להבין, שכאשר התורה מצווה ליהודי לקיים מצוות כאלה ואחרות, זו דרישה מתקבלת על הדעת, אך התביעה שגם חייו האישיים יהיו קודש לה' ושגם את צרכיו הגשמיים יעשה לשם-שמים – זו לכאורה פלישה לתחום הפרטי שלו.
זו אכן מהותה הפנימית של הטענה: "לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים". חיי החולין שייכים ל"ארצות שבעה גויים",  אלה תחומי החיים הארציים, הגשמיים, האישיים; באיזו זכות באים ותובעים לכבוש גם אותם תחת ממשלת הקדושה?
על כך באה התשובה: כל הארץ של הקב"ה היא". אין הפרדה בין חיי התורה והמצוות לבין החיים הארציים. כל תחומי החיים הם של הקב"ה. אמנם הוא מסר את החיים הארציים בידי האדם, אך עם זאת הוא תובע ממנו לכבשם ולעשות מהם "ארץ-ישראל"; להפוך את חיי החולין לקדושים.
ההפרדה בין חיי הקודש לחיי החולין היא הפרדה שקבע הקב"ה בבריאה. הוא הפריד את התחומים הללו, ועתה הוא תובע להחדיר קדושה גם בחיי החולין – "ברצונו נתנה להם (לחולין), וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (לקדושה). כשיהודי מקדש גם את חיי החולין הארציים שלו, הוא מגשים את רצון ה' ומשכין את הקדושה גם בתוך העולם הגשמי.
(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשות הקוראים, אתם מוזמנים לכתוב אלינו.
לפניכם חיבור נוסף מתוך תחרות החיבורים לנוער של "שלום בינינו":
 
חיבור  שיר / שטרני שילדקרויט
אם נביט כולם לאחור,
ועל ההווה נחשוב.
נראה שיכלנו אנו לבנות,
עתיד ורוד וטוב.
 
אילו הימים היו חוזרים אחורה,
והיינו מתקנים את אותה הטעות,
היינו חיים כיום עם שכננו,
באחווה שלום רעות.
 
כן, אותה הטעות של שנאה,
בין הדתיים ובין הלא,
גרמה להמון פילוג בעם,
וכל הזמן לשנוא.
 
כמה צער וכמה כאב?,
אנו לחסוך יכלנו.
המון עגמת נפש ושברון לב,
רק מה שלא בדיוק חשבנו.
 
אך לבכות על חלב שנשפך,
זה לא חכמה באמת.
אפשר להצטער אולי לצעוק,
אבל צריכים לפעול כעת.
 
הרי כל יהודי הוא שלהבת,
כל יהודי הוא נשמה.
לכל אחד יש לב טהור,
ונפש טהורה.
 
אז בואו נאחד את כל השלהבות,
שעדיין אינם מאוחדות.
נקרב את כולם את כל העדות,
את כל אלפי הלבבות,
 
כל יהודי נאהב,
באמת מכל הלב.
כל יהודי נאהב,
ואותו אלינו נקרב.
 
כי השלהבות שמתאחדות הופכות ללהבה,
הפרחים שמתאחדים הופכים לזר.
נקרב אנו את כל הנשמות,
את כל נשמות ישראל,
 
נעשה שלום בינינו,
בין הילדים ובין המבוגרים.
ואם זה לא יהיה בשבילנו,
לפחות בשביל הדורות הבאים.
 
4. ניצוצות. אמרת השבוע:
הדרך האמיתית היא שצריכים לדעת מהות עצמו; בהכרה אמיתית בחסרונות עצמו ובמעלות עצמו.
וכאשר יודעים את החסרונות- לתקנם בעבודה בפועל, ולא לצאת ידי חובה באנחות בלבד.
(רבי יוסף יצחק מליובאוויטש)
 
משול העם לים והנואמים לרוחות; שכן, אלמלא הרוחות המסעירות אותו, היה הים נשאר שלו ורוגע.
(סולון)
 
5. צריך יותר. סיפור:
כשישב רבי שלמה זלמן, מחבר הספר "חמדת שלמה", על כסא הרבנות בנאשלסק, היה מעשה והתקינו לו מעיל פרווה חדש לימות החורף.
אותו יום ראה רבי שלמה זלמן דרך חלונו עני אחד מהלך בחוצות מחוסר בגד עליון.
הכניסו לביתו ואמר לו: "צריך אתה לפרווה יותר משאני צריך לה. אתה מהלך בחוץ, בקור ובכפור, בעוד אני יושב בביתי, מחומם בחומו של התנור", ונתן לו את מעילו החדש.
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
 
מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  
או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02
או בפקס: 0740-649 02.
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"