עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 37, כ"ז שבט תשס"ג, 30 בינואר ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:   

1.  בינינו- משולחן המערכת

2.  לחיות עם הזמן- פרשת משפטים

3.  רשות הרבים- אתם כותבים

4.   ניצוצות- אמרות השבוע

5.  בין בני לאחרים- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

 

בין קצוות / נסים משעל - עיתונאי ומנחה בטלוויזיה

כאשר אני נשאל על "זהות יהודית" ומדינה יהודית" אין ספק שההוויה הזו מעוגנת בסיטואציה בלתי שלימה, מציאות של חיפוש עצמי, של פרט ולאום כאחד.

שאלות של זהות, תכנים ומהויות אפיינו את ימיו של היחיד ושל המדינה מאז אני זוכר את עצמי. וכמוני- כמעט כל חבר במשפחת עם ישראל. כאן, בגולה, באוכלוסיית הוותיקים שהתמודדה קולקטיבית עם חלום הקמת המדינה של הצעירים המצויים בעידן שונה לחלוטין – של הפרט, של האינדיבידואל, של היחיד. מאז המילים הגדולות של חלום, חזון, ייעוד ויעד הומרו אל חוויות הפרט – זו החוויה השמחה וזו העצובה, זו הנוסקת וזו המתרסקת, זו שיש בה קורת רוח וזו השרויה בצל משבר. כך גם המדינה: ששה לשלום ולא מממשת אותו, מגיעה לשיאים של היי-טק, תחכום וטכנולוגיות וגם רושמת תחתיות של עוני, מצוקה ונמיכות כלכלית וחברתית מנוולת.

באופן אישי, השינוי התבטא אצלי במאפיינים שונים של זהות: מבארט גלותי ותו היכר של עולה לכיפה הסרוגה של תנועות הנוער, מהעולם שחותם של מזרחיות ועדתיות מוטבע בו, אל הישראליות של בני-עקיבא, ומסביבי כך החברה כולה: מהרואיות ושפה גבוהה אל תרבות צעירה, פחות נמלצת, מאידיאולוגיה ורעיון אל אנשי מעשה וטכנוקרטיה.

מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת המים של המאבק על זהותה של המדינה. הורם הדגל הטריטוריאלי, נוספו נופי מולדת קסומים וגם נחצתה החברה והתפלגה בקיטוב קשה וחריף. מלחמת יום הכיפורים הוסיפה גם שאלות קיומיות, טראומה של הנהגה כושלת ועליית הימין לשלטון אחרי הגמוניה פועלית בת עשרות שנים. ובעקבות המלחמה – שלום עם מצרים, שהוכיח שאפשר גם אחרת ובעקבותיו עם ירדן, אבל זה עם העם הפלשתינאי והסורי כשל והעלה שוב את שאלת היהודי הישראלי המהלך בין קצוות, בתוך ניגודיות חברתית ומדינית, ושנתקל באיים של שנאה ששיאם רצח ראש הממשלה רבין. איך עושים שלום בינינו בתוך כל זאת? איך מגיעים ל"אהבת ישראל" מעבר לחיוב התיאורטי המשתמע ממושג זה? אין כמובן נוסחאות פלא אבל אפשר לנסות ולסנתז : בין הייטקיות ובין כמיהה והתרפקות על עולמות ישנים, קטנים וצנועים, בין אינטלקטואליות קוסמית עכשווית צרופה לארון הספרים היהודי וצלילה למקורות ישראל, בין כנסת לבית כנסת. כך, ביכולת למצוא שלב ביניים, דרך אמצעית, חוטים מקשרים, נתיבי חיבור ניתן – גם אם בהרבה קשיים- לנסות ולעשות חברה אחת, בעלת יופי אנושי וערכיות, וזו הרי מסתתרת ומציצה ממש מאחרי כותלנו.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת משפטים:

פרשת השבוע מפרטת את דיני השומרים ("ארבע שומרים" - שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל), ומידת אחריותם על הפיקדון שהופקד בידם.

ידוע, שמאחורי הרובד הגלוי של דברי התורה מסתתרים רעיונות רוחניים פנימיים ועמוקים.

גם סוגיית ה"שומרים" מתפרשת בתורת החסידות באופן מעמיק יותר, תוך הדגשת המשמעות הרוחנית של הדברים, המתווה ליהודי את דרכו בעבודת-ה'.

כל יהודי הוא בבחינת שומר, הוא מחזיק בפיקדון שהפקיד בידו הקב"ה. נשמתו של כל יהודי היא "חלק אלוקה ממעל ממש" - חלק מהקב"ה, כביכול, שהופקד למשמרת בתוך גופו של היהודי, ותפקידו של היהודי לשמור כראוי על פיקדון זה. הוא אינו יכול להסתפק בשמירה פסיבית בלבד. הפיקדון הנשמתי דורש "טיפול" מתמיד - לבד מהצורך לשמור על הנשמה לבל תיפגם על-ידי העולם הגשמי והחומרי, חייב השומר להשיג את המטרה שלשמה ירדה הנשמה לעולם הזה-  "ירידה לצורך עליה". על השומר לעסוק בתורה ומצוותיה, כדי להעלות את הנשמה למדריגה גבוהה יותר.

חובת השמירה מקבלת תוקף מיוחד בשבועה שמשבעים את הנשמה קודם ירידתה לעולם, כמאמר חז"ל, שמשביעים את הנשמה: "תהי צדיק ואל תהי רשע".

מה קורה אם השומר לא שמר כראוי על הפיקדון שברשותו? אומרת הפרשה: "על כל דבר פשע, על שור, על חמור, על שה, על שלמה, על כל אבידה...ישלם שניים לרעהו".

מסבירה תורת-החסידות: "על כל דבר פשע" - ישנו מצב שהאדם פושע בפיקדון שהופקד בידו. וכיצד הוא מגיע למצב זה? כהמשך הפסוק: "על שור, על חמור, על שה, על שלמה". ומפרשת החסידות: רמז יש כאן לסוגים שונים בנפשו הבהמית של האדם: "שור" - תכונתו היא "שור נגח"- תקיפות ואי-התחשבות. "חמור" - עליו אמרו, שגם בתקופת תמוז (בעונה החמה ביותר) קר לו- זו האדישות, שגם כשמאיר האור האלוקי הגדול ביותר, הוא נשאר בקרירותו ובאדישותו.

"שה" - "שה פזורה ישראל", העדר תוקף עצמי, הנטייה ללכת לאיבוד אחרי העמים שמסביב ולנהוג כמעשיהם. "שלמה" - היא בגד, שעליו נאמר: "ובגד בוגדים בגדו", זו הבגידה בה'. אלה ארבעת סוגים של יצר-הרע שגורמים ליהודי למעול בפיקדון שבידו.

וכיצד מתקנים מצב כזה? אומרת התורה: "ישלם שניים לרעהו". הדרך לשוב בתשובה ולתקן את הדברים שנפגמו, היא על-ידי "תשלומי-כפל". כמאמר חז"ל: "היה רגיל ללמוד דף אחד ביום יקרא שני דפים". יש להכפיל את הטוב בנקודה שנפגמה, כחבל שנקרע, שבמקום הקרע יש לקשור קשר כפול. ואז גם הקב"ה ישלם מידה כנגד מידה, ויביא לידי כך שגם הזדונות ייהפכו לזכויות ושגם הנפש-הבהמית תסייע בכוחותיה לעבודת-ה' - שהתכונות השליליות שנמנו לעיל ייהפכו לתכונות חיוביות בעבודת ה'.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

שלוש עשרה שנה לימדתי את לשוני שלא לומר שקר; ושלוש עשרה שנה אחרות לימדתיה לומר את האמת.

(רבי פנחס מקוריץ)

 

האדם אינו יצור הנסיבות; הנסיבות הן יצורי האדם.

(בנימין דיזרעאלי)

 

 

5. בין בני לאחרים. סיפור:

בנו של רבי דוד מללוב חלה במחלה קשה וכל הציבור קראו צום ותפילה למען הנער החולה.

משהוטב מצבו, מיהרו החסידים אל רבי דוד ובישרו לו את הבשורה הטובה. שמע הרב את דבריהם ופרץ בבכי מר.

תמהו הנוכחים ושאלו: "מה טעם הבכי הזה?"

ענה רבי דוד: "כשבני חולה, רבים מרעישים עולמות כדי שיבריא. ומה כאשר סתם יהודי נופל למשכב? מי מרחם עליו כל-כך ומתפלל וצם למענו?"

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"