עם 1
הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                              
ב"ה, גיליון 17, כ"ח אלול תשס"ב, 5 בספטמבר ‏2002
שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף
 
 השבוע:
1. בינינו- משולחן המערכת
2. לחיות עם הזמן- ראש השנה
3. רשות הרבים- אתם כותבים
4. ניצוצות- אמרת השבוע
5. רק כדי ללמוד- סיפור
  
בינינו. משולחן המערכת:
לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, אנו מביאים ראיון עם יו"ר עמותת "שלום בינינו", ד"ר שלמה קליש:
 
אהבת ישראל אמיתית/ ד"ר שלמה קליש - יו"ר "שלום בינינו", וקרן הון סיכון ג'רוסלם גלובל
אם מבקשים לבחון זהות יהודית אישית או קולקטיבית, אי אפשר שלא להעגן בתחנות ובצמתים מדברי ימי ישראל, ולהשליך מהם לימינו.
בחינה שלי את הדברים משליכה אותי לתקופה משמעותית מאוד- תקופת המלך שלמה, לכאורה תקופת שיא מכל בחינה היסטוריוסופית. העם נסק בתקופתו לשיאים כלכליים, רוחניים ומעמדיים בקרב האומות, מדוע?
מפני שמה שדרבן והביא את האנשים למאמץ לאומי זה- היה מוטיב השלום, האהבה והצדק.
איך חוזרים על הישג זה במציאות הכל-כך קוטבית, ניגודית ומלבת המחלוקת כמו המציאות הישראלית של ימינו? 
אם נלך אל הפילוסופיה החב"דית, כפי שהטיב הרבי מלובביץ' להגדירה: "אהוב כל יהודי, ללא כל קשר למוצאו, מקומו ומעמדו"- פרספקטיבה כזו תביא בהכרח כל אדם יהודי לחשיבה מעמיקה יותר על מקומו בחברה, והפועל היוצא יהיה העמקה וחיפוש במקורות. זאת, בתנאי שלא תהיה כל תנועה מיסיונרית בסביבתו, שלא יהיה בדל של אינדוקטרינציה או רצון לשנות עמדות.
לימוד, ידע ובקיאות- יביאו לגילוי משמעות החיים. כך אפשרי להגיע לזהות שלך, בלי לשנות במאום ממה שעשית קודם לגילוי הידע, המקורות והשורשים, המעוררים את החוויה הקיומית. מבחינה זו הדת היא אחת מאבני היסוד של החיפוש אחר בניית הזהות.
הלימוד והבחינה ישנו אצל רבים, כפי שהיה אצלי, את הדעה הרווחת אודות הפרימיטיביות של הדת היהודית, על כך שהיא שייכת לימי הביניים החשוכים, שהיא פאסה מול העולם המדעי, ההיי-טקי, הסופר- טכנולוגי שמסביבנו. בניית זהות זו תוביל לשינוי גישה בכל תחומי החיים, לא רק בהיבטים הפילוסופיים. גילוי זה של הזהות היהודית מביא אותך בהכרח גם להשקיע את הנשמה בעבודה שלך, למשל, ונטרול גישות חפיפיות או חלטוריסטיות. כך שגם החברה והמדינה נהנות מכך במישרין.
עם מציאת הזהות היהודית, הדבר מביא לא רק לביטול הריקנות האישית, אלא גם למאמץ של הפרט לטובת אושיות הכלל. דבר זה אפשרי על ידי נתינה לקהילה, הנחלת ערכים, מתן צדקה, או הושטת יד למי שלא דוגל ברעיונות ובדרך שלך.
וזה בדיוק מה שאנחנו עושים ב"שלום בינינו"- מנסים להגיע לאימוץ מחודש של הערך העליון של "אחדות ישראל", להיאבק בשנאה המקטבת, שהחריבה לפנים את בית המקדש והוציאה את העם לאודיסאה של גלותו. כל זה מחויב המציאות, ואפילו דחוף ביותר. ממש אקט של חירום, אחרת עלול להתנוסס, חלילה, סימן שאלה  על האקזיסטנציה של העם.
בקריאה זו אני יוצא לכל הקשת החברתית- מ"שינוי" ו"שלום עכשיו" ועד לחוגים החרדיים ביותר. כל חוג וזרם צריך לעשות את המאמץ בנקודות היתרון שיש לו על פני אחרים.
אם לדבר על חוג שקרוב אלי- חב"ד; תנועה זו צריכה לדגול בהרחבת החוויה החסידית ועיגונה בעולם המודרנה: להפוך מחשב, אי-מייל וכל חידוש טכנולוגי אחר למנוף לחיזוק היהדות, והכל צריך לבוא באופן אינטגרלי. אצל כל יהודי מאמין, למשל, האידיאל הבסיסי שלו הוא תקופת המשיח, קרי החזרת מלכות דוד למקומה, שהרי זה מעיקרי האמונה כפ"י שמביא הרמב"ם, אבל אסור לעשות זאת בכפיה. גם אם היה בכוחי לכפות, לא הייתי עושה זאת, כי זה דבר שצריך לצמוח בצורה אורגנית. ואז כשיתגלה ויתנוסס משיח בן דוד, הרי ממילא כל העם ירצה בו כמנהיג.
לכן כל כך חשוב לחזור ולהזכיר את המושג "אהבת ישראל" שוב ושוב. והרשו לי לסיים דווקא בדבריה של ילדה בת 13, שכתבה לנו במסגרת תחרות החיבורים שערכנו בקרב תלמידים, בנושא 'עשיית שלום בינינו':
"להתקרב, להתאחד, לאהוב אותך אחי, למצוא שלום, למצוא אחדות.
אני מביט בך אחי ואתה מביט בי, כל כך שונים אנחנו וכל כך דומים, ולמרות זאת נלחמים.
איך אוכל להלחם בך כששנינו איברים באותו גוף הקרוי עם ישראל?
הבטתי בך אחי וראיתי עד כמה רחוקים אנחנו, ועם זאת כה קרובים. כן אחי, אחים אנחנו".
 
2. לחיות עם הזמן. ראש השנה:
"מה רבו מעשיך ה'".
העולם מורכב מאין-סוף פרטים שונים ומגוונים, כשלכולם יש מן המשותף. כולם נבראו בחותם אחד.
אצל בני אדם למשל, כולם נולדים בדוגמת אדם הראשון, אך אין שני אנשים זהים בעולם; לכל אחד יש קול, מראה ודעה ייחודים לו, ושונים מיתר בני האדם.
גם פרקי-הזמן השונים נבדלים זה מזה: יום לעומת לילה, ימות החול לעומת שבתות וחגים. לכל זמן הסגולות המיוחדות לו, אך עם זאת לכל הזמנים מאפיינים משותפים.
ראש השנה הוא הראש של כל השנה. כל ימי השנה הבאים אחריו הם בבואה של הראש.
גם כל ראשי השנים שווים בעניינם, אך לכל ראש-שנה יש את המיוחד לו. בכל ראש-השנה מתחדש משהו בעולם, נוסף נופך חדש.
השנה – ייחודיות זו בולטת במיוחד, כאשר ראש-השנה חל בשבת.
ימות החול הם זמן לעבודה (ששת ימים תעבוד...), ולעומתם השבת היא זמן מנוחה (לא תעשה כל מלאכה). כשראש-השנה חל בשבת, הדבר מדגיש שכל השנה קשורה עם אי-עשית מלאכה, עם מנוחה.
 אף-על-פי שכבר נאמר: "אדם לעמל יולד", אין סתירה בין עמלו התמידי של כל יהודי לראש השנה שחל בשבת ומסמל דווקא מנוחה.
האדם מורכב מגוף ונפש; יש לו עמל גשמי, ויש עמל רוחני. הוא יגע וטורח במלאכתו והוא שוקד ומתאמץ בלימוד התורה- ובכל עמל יש גם גשמיות וגם רוחניות. ביום השבת היהודי אמנם נח ממלאכתו, אך הוא עדין יגע, "לעמל יולד", הוא יגע בלימוד התורה.
ראש-השנה שחל בשבת נושא עמו את ההוראה שכל ימות השנה הבאה יהיו בעיקר ימי עמל בלימוד התורה ובקיום המצוות. גם כשהיה עסוק במלאכתו, תודגש הרוחניות החבויה בה.
בשנה זו במיוחד אמור כל יהודי, איש אישה, זקן וצעיר, להחדיר בכל עמלו "שבתיות", שגם מלאכות החולין יהיו חדורות רוחניות. לדוגמא: אדם שנושא במשרה מסוימת, כוונתו להרוויח ולהתפרנס, אולם יש גם כוונה רוחנית בעבודתו זו ("כל מעשיך יהיו לשם שמים"); הוא צריך לתת צדקה, הוא זקוק לראש רגוע ושקט כדי ללמוד תורה, הוא צריך לשלם בעבור חינוך ילדיו.
הוא אמנם עובד לפרנסתו, אבל כשהוא חדור בכוונה הרוחנית, ברור שעמלו הגשמי אינו מפריע לו ללמוד תורה ולקיים מצוות.
האם יכול כל אחד להגיע לדרגה כזו, שכל עמלו יהיה עמל רוחני, בדוגמת השבת?
ברור לגמרי שאם הקב"ה נתן לנו הוראה שכזו- וודאי שהוא גם נתן לנו את הכוחות להיות מסוגלים לבצע אותה, כל אחד, ללא הבדל בדרגתו או מצבו הרוחני בהווה.
ולא רק זאת , אלא ניתנו לנו הכוחות לעשות זאת מתוך שמחה וטוב לבב.
 
3. רשות הרבים. אתם כותבים:
המדור עומד לרשותכם. אתם מוזמנים לכתוב אלינו.
לפניכם חיבור נוסף מתוך " תחרות החיבורים לנוער:
 
האחדות בעם ישראל / מתניה טויבר
בעיתון, בחדשות, בכותרות הראשיות,
שומעים על ניסיון לשלום בין המדינות.
שיחות, עצות, התוועדויות ומחשבות.
היום ראש הממשלה מאוכזב למחרת הוא מאושר
להם רק רציתי לומר:
הקשב נא ראש הממשלה, שמעו נא רבותיי:
כמובן שחשוב מאד לעשות הסכם שלום עם סוריה ואחרים,
אך ישנם על הפרק עוד נושאים רבים:
כשהעם מפולג לשניים ויותר,
לפעמים, גם על הבעיות החשובות צריך לוותר.
לנסות לפתור את הבעיות בעם,
חשוב יותר מכל הבעיות כולם.
חשוב מאוד שלום עם מדינות אחרות,
אך צריך קודם כל, בינינו, לפתור את הבעיות והמחלוקות.
לכן חשוב שעל דעותינו לפעמים נוותר,
וננסה בין כל חלקי העם לגשר,
נגלה יותר סובלנות כלפי עקרונותיהם של אחרים
ונתאחד כולנו כל היהודים, מכל העדות מכל הסוגים:
אשכנזים, ספרדים, דתיים, חילונים, חרדים, קיצוניים,
שמאלנים וימנים.
ולרגע נשכח הכל, הכל,
ונצעד יחדיו למען החלום הגדול.
לא נשכח לרגע את היותנו העם הנבחר מכל העמים
ואת כל מה שעברנו בעזרתו של היושב במרומים.
הרי בסך – הכל כולנו יהודים,
ולחיות בשלום כולנו רוצים, למען ילדינו בדורות הבאים.
לא נשכח לרגע שכל ישראל אחים,
ובעזרת ה' נגשים את החלום שלום בינינו, ואז,
גם לשלום עם אחרים.
 
נמשיך לחיות כולנו ביחד בארץ היהודים
נישא תפילה לבורא עולמים:
"עושה שלום
במרומיו
הוא  יעשה
שלום עלינו
ועל כל ישראל
ואמרו אמן".
 
 
4. ניצוצות. אמרת השבוע:
"ישראל גוי אחד בארץ"- עם ישראל, גם כשהוא בארציות העולם, קשור עם ה' אחד.
ה' יתברך יוצר מהרוחניות גשמיות, ועם ישראל יוצר מהגשמיות רוחניות.
(רבינו הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי)
 
רק יחידי סגולה מבקשים את הצדק, האנושות כולה משתוקקת לרחמים.
(אוסקר וויילד)
 
5. רק כדי ללמוד. סיפור:
פעם בליל סליחות כאשר כל בני ביתו של הרב הקדוש מברדיטשוב הלכו לבית-הכנסת לסליחות, נגנב מבית הרב ספר 'שולחן ערוך' ושעון, כשחזרו בני המשפחה הביתה וראו את מה שקרה הקימו רעש גדול וצעקה, רבי לוי יצחק הרגיע אותם ואמר בחיוך: היהודי הזה לקח את 'השולחן ערוך' כדי ללמוד את הלכות החג, ואת השעון כדי שידע מתי לקום לסליחות, ואם כך מה כל
הרעש וההמולה. 
 
 
כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה
לכל בית ישראל
"מאחלים צוות "שלום בינינו
 
 
נשמח לקבל את מכתביכם:
mailto:editor@shalombeinenu.org
עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"
 
 
חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org   או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02 
 או בפקס: 0740-649 02.
 
ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.
אנא ספרו לחברים נוספים אודות "עם 1"- השבועון האלקטרוני של "שלום בינינו".
"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.
 
 
אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:
http://www.shalombeinenu.org