עם 1

הקשר השבועי עם "שלום בינינו"                       

ב"ה, גיליון 38, ד' אדר א' תשס"ג, 6 בפברואר ‏2003

שבועון עמותת "שלום בינינו". יו"ר- ד"ר שלמה קליש. עורך- גיורא וולף

 

 

השבוע:

בינינו- משולחן המערכת

לחיות עם הזמן- פרשת תרומה

רשות הרבים- אתם כותבים

ניצוצות- אמרות השבוע

אפילו המלאכים- סיפור

 

 

בינינו. משולחן המערכת:

שלום עם עצמנו / נתי רביץ- זמר ומלחין

אני מרגיש מחובר לאנרגיה של העם היהודי, למהות היהודית. העם העתיק הוא גם העם הבוגר, האח הבכור שמשמש דוגמא, אנחנו צריכים להבין את האחריות שלנו. זכינו להיות העם הנבחר וזה לא מעניק לנו רק פריבילגיות. אנחנו העם שאמור להראות לעולם את מהות האהבה, האמת. כל המצב הגרוע שהעולם מצא בו נובע מהמצב שלנו. העם שלנו מחזיק בעמדות מפתח מרכזיות בכלכלה, עסקים, משפטים, רפואה, תעשיית הקולנוע בהוליווד. צריך להשתמש בכוח הזה להעביר מסרים חיוביים.

 

    "אנחנו עם סגולה

    העם עם הספר

    אנחנו עם נבחר

    לא קולטים את המסר" (מתוך: "עם סגולה", נתי רביץ)

 

אנחנו נמצאים במשבר זהות עם עצמנו בתור "העם הנבחר". אנחנו בוראים לעצמנו את המציאות. אם נקיים מלחמה, תהיה מלחמה ואם נקיים שלום פנימי- יהיה שלום. לא מספיק לרצות, צריך לקיים, שהשלום יתקיים בהוויה, יהיה נוכח לא רק ברצון.

כל אחד צריך להיות בשלום קודם כל עם עצמו. שיכבד את עצמו, את הנשמה שלו ואז יקבל גם את הסביבה. יכולה להיות זרימה וחיבור לעצמך ואז אפילו כשיש מלחמה בחוץ אפשר להיות שקט, להישאר במקום יציב.

 

    "מדברים הרבה וקוראים לזה חוכמה

    כשהאגו מרקד לבד על הבמה

    ההצגה מתרחשת מאחורי הקלעים

    כשאנחנו לבד על עצמנו מסתכלים." (מתוך: "עם סגולה", נתי רביץ)

 

באהבת ישראל יש בי שני כוחות. מצד אחד, חוסר יכולת להיות שותף מלא ומצד שני, חוסר יכולת להתנתק. מעבר לכל הביקורת שיש לי, המקצועיות שהייתי רוצה לראות- במקום החלטורה וחוסר הרציניות שהתפשטה בהרבה תחומים ראה גשר המכביה לדוגמא, היחס וחוסר הערכה לאומנות האמיתית ולאומנים, עם כל זה, אני שייך לפה ויש לי אהבה לאומנות בארץ, יש משהו שמחובר לאמת. כמו כוח מגנוט שיש למקום הזה.

 

 

2. לחיות עם הזמן. פרשת תרומה:

לאחר מעמד-הר-סיני ונתינת התורה, מצווה הקב"ה את בני-ישראל להקים עבורו את המשכן. המטרה בהקמת המשכן היא כשמו - לבנות בית שבו ישכון ויתגלה הקב"ה. וכפי שהקב"ה אכן אומר במפורש: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ערכו הגדול של המשכן (ואחריו בית-המקדש), טמון בזה שיש בו גילוי שכינה באורח מתמיד. במקום זה היה הקב"ה מדבר עם משה רבינו, במקום זה ראו כל בני ישראל גילויי שכינה מופלאים, ובאמצעות המקום הזה חש כל יהודי, כי אכן השכינה שורה בישראל.

זו גם הסיבה לכך, שהמשכן ובית המקדש תופסים מקום כה חשוב בחיי עם ישראל; אנו מתפללים כמה פעמים בכל יום על בנייתו המחודשת של בית-המקדש; אנו רוצים ומבקשים, שהקב"ה ישוב, ישרה ויתגלה בתוכנו, ושנזכה לגילוי מתמיד של השכינה - דבר שנעשה באמצעות בית-המקדש. ברם, בציווי זה של הקמת המשכן יש היבט רחב ועמוק יותר. אם נתבונן בלשון הציווי נמצא, שהקב"ה אומר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- לשון רבים, ולא (כפי שהיה לכאורה מתאים יותר:) "בתוכו"- לשון יחיד. מכאן דרשו חכמים, שהכוונה היא "בתוך כל אחד ואחד מישראל". כלומר, שעל-ידי הקמת המשכן ישכון ויתגלה הקב"ה בתוך כל יהודי.

ומכיוון שהוראות התורה נצחיות, היבט זה שבהקמת המשכן שייך, כמובן, גם לגבינו כיום.

אף שאין בימינו משכן ובית-מקדש גשמיים, הרי רעיון השכנת הקב"ה בתוך כל אחד ואחד מאיתנו - הוא נצחי ותקף גם עבורנו, כאן ועכשיו.

כיצד נעשה מעצמנו "משכן" לה'? בדיוק כשם שנעשה המשכן הגשמי: אבותינו לקחו חומרים גשמיים - זהב, כסף, נחושת, עצי שיטים, עורות-אילים וכו',  ועל-ידי השימוש בהם לצורך הקמת משכן לקב"ה- נתקדשו גם החומרים. כך גם לגבינו כיום: על ידי התייחסות נכונה, לשם שמים, כלפי ה עולם הגשמי שסובב אותנו, אנו גורמים לו להיות "משכן" לקדוש-ברוך-הוא.

אין די בכך שהיהודי נזהר מלעשות עבירות,  ה"משכן" האמיתי נעשה על-ידי כך שאנו מקדשים גם את הדברים המותרים בחיינו: אנו עובדים - לא למען הכסף כמטרה בפני עצמה, אלא כדי לפרנס את המשפחה, לתת צדקה ולקיים מצוות בהידור; לומדים- לא כדי להרגיש חשובים יותר, אלא כדי להיות בעלי מידות טובות יותר, ותורמים יותר גם לזולתנו; וכך בכל פרט ופרט.

גישה כזאת לחיים מחדירה את הקדושה לתוך כל פרט  בחיי האדם, והופכת אותו ל"משכן" שבו שורה השכינה, ומשפיעה גם על הסובבים אותו, וכל אותם "משכנות" הם ההכנה לבנין ה"משכן" הגדול - בית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.

(על-פי שיחה של הרבי מליובאוויטש)  

 

 

3. רשות הרבים. אתם כותבים:

המדור עומד לרשות הקוראים. אתם מוזמנים לכתוב אלינו.

 

 

4. ניצוצות. אמרות השבוע:

"עתיד אני" זו מידה רעה.

"רצוני" מידה ואינה מידה.

"הריני" זו מידה טובה.

(רבי מנחם מנדל מקוצק)

 

אנשים שאינם מתגאים במעשיהם הגדולים של אבות אבותיהם, לעולם לא ישיגו דבר הראוי להיזכר בגאווה על ידי צאצאיהם.

(תומס מקוליי)

 

 

5. אפילו המלאכים. סיפור:

בני עיירה אחת התלוננו בפני רבי שמחה בונים מפשיסחא על הרב בעיירתם, שהוא מסוגר בביתו וכל אימת שמבקשים ממנו להיחלץ לעזרת הציבור, הוא מסרב לבטל את זמנו מלימוד תורה.

פגש רבי שמחה בונים את אותו רב ואמר לו:

"בתורה מסופר שיעקב אבינו שלח אל עשיו מלאכים, וחז"ל מפרשים ואומרים, שלא מדובר בשליחים, אלא במלאכים ממש. אם כן, מדוע הטריחו המלאכים את עצמם? וכי חסרו ליעקב עבדים לביצוע השליחות? אלא בא זה ללמדנו, שכדי לעזור ליהודי, אפילו המלאכים מטריחים את עצמם".

 

 

 

נשמח לקבל את מכתביכם:

mailto:editor@shalombeinenu.org

 

מרחיבים את המעגל - ספרו לחברים אודות "עם 1"- השבועון המקוון של "שלום בינינו".

 

חברים חדשים המעונינים לקבל את הגיליון  מוזמנים לשלוח את כתובתם האלקטרונית ל:  mailto:info@shalombeinenu.org  

או להשאיר פרטים בטל': 0750-649 02

או בפקס: 0740-649 02.

 

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו:

http://www.shalombeinenu.org

 

ניתן לקבל את הגיליון גם באמצעות פקס.

"שלום בינינו" מתחייבת לא לעשות כל שימוש מסחרי במידע או להעבירו לצד שלישי.

עם 1.  הקשר השבועי עם "שלום בינינו"