(ר"ע) וניניב םולש

םילשורי יגולונכט ןג
96951 םילשורי ,82 .ד.ת ,98 ןינב
.02-649-0740 :סקפ ,02-649-0750 :לט
info@shalombeinenu.org :ינורטקלא ראוד
 
 
ראש השנה

זה היום תחילת מעשיך
בכ"ה באלול נברא העולם, ובא' בתשרי, היום השישי לבריאה, נברא האדם ובכך השלים הקב"ה את מעשה בראשית. ומדוע לא נקבע ראש השנה בכ"ה באלול, שהוא היום הראשון למעשה בראשית? אלא, כתוב: "בראשית ברא אלוקים..." (בראשית א') ורבותינו דרשו: בראשית = ב' ראשית = בשביל ראשית. כלומר העולם נברא בשביל ב (שני) דברים: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח'), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתה" (ירמיהו ב'). התורה והאדם הם התכלית והכוונה בבריאת העולם, ולכן נקבע ראש השנה ביום בריאת אדם הראשון, שעל ידי קיום התורה והמצוות הוא מביא את כל הבריאה אל תכליתה ויעודה.
בריאת האדם כיצד: בשעה הראשונה עלה במחשבה, בשניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גיבלו, בחמישית רקמו, בשישית עשאו גולם והעמידו על רגליו, בשביעית זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית ציוהו על עץ הדעת, בעשירית עבר על ציוויו, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בחסד מלפני הקב"ה ונמחל לו. אמר לו הקב"ה: אתה סימן לבניך; כשם שנכנסת לפני בדין ביום זה ויצאת בחסד, כך עתידים בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום זה, ויוצאים לפני בחסד (פסיקתא דרבי כהנא).
לדברי ר' אליעזר, בתשרי נולדו האבות, שהם ראשית לעולם חדש, לאחר שחטאו הדורות הראשונים. בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה, ולמרות שהיו עקרות, פקד אותן ה' ביום זה שתלדנה. ביום זה יצא יוסף מבית האסורים, שם היה כלוא שתים עשרה שנה, ואורו התחיל לזרוח. בראש השנה בטלה עבודת אבותינו במצרים והחלה ראשית גאולתם.



שמות החג
יום תרועה - על שם תקיעות השופר.
יום הזכרון - משום שביום זה נזכרים ונפקדים כל באי עולם לפני הקב"ה.
יום הדין - מפני שבו נידונים כל בני אדם לפי מעשיהם.
ראש השנה - כשם שהראש מנהיג את כל אברי הגוף, כך מצבו הרוחני של היהודי בראש השנה ישפיע וינהיג אותו במשך השנה כולה.
ימים נוראים - בגלל רב חשיבותם של ימים אלה.

חודש תשרי
שלושה שמות לחודש: החודש השביעי, ירח האיתנים ותשרי.
החודש השביעי- התורה קוראת לחודש כך, לפי שהוא שביעי למניין החודשים שמתחיל מחודש ניסן. ואמרו חכמים: "כל השביעיים חביבים למעלה": הרקיע השביעי, הדור השביעי- דורו של חנוך, ככתוב: "ויתהלך חנוך את האלוקים". באבות- משה שהוא השביעי, ועליו נאמר: "ומשה עלה אל האלקים", בבני ישי- השביעי הוא דוד, בימים- יום השביעי הוא השבת, שעליו נאמר: "ויברך אלקים את יום השביעי". בשנים- השנה השביעית היא שנת שמיטה, ובתום כל שבע שנות שמיטה, השנה החמישים היא שנת היובל, שנאמר: "וקדשתם את שנת החמישים".
ועוד דרשו חכמים- שביעי מלשון 'שובע', לפי "שהוא משובע במצוות: שופר בתוכו, כיפור בתוכו, סוכה בתוכו, ערבה בתוכו. דבר אחר- שהוא משובע בכל: גרנות בתוכו, גיתות בתוכו, כל מיני מגדים בתוכו".
ירח איתנים - בנביאים מופיע החודש גם תחת שם זה: "ויקהל אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח איתנים בחג, הוא החדש השביעי" (מלכים, א' ח). ואמרו חכמינו ז"ל: לפי שבו נולדו האבות, שהם איתני עולם.
תשרי - כשעלו ישראל מבבל העלו עמם שמות חדשים לכל החודשים. ועל חודש זה דרשו חז"ל: על שם 'תשרי ותשבוק כל חובינו' (פסיקתא רבתי מא). תשרי- לשון התרה ומחילה.

מזלו של חודש תשרי הוא מאזניים, לפי שבחודש זה נידון כל העולם לפי מעשיו של האדם, ושוקלים במאזניים זכויות כנגד עוונות.


שלושה ספרים
ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם. ביום זה נידון האדם על מעשיו וכל קורותיו שיקרו לו בשנה הבאה, שנאמר: "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה"- מראש השנה נידון מה יהא בסופה" (ראש השנה ח.).
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחים בראש השנה; אחד של רשעים גמורים, אחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים- תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים; זכו (ועשו תשובה)- נכתבים לחיים, לא זכו (שלא עשו תשובה)- נכתבים למיתה (ר"ה טז:).
אמרו חכמים: בוא וראה, שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם; מידת בשר ודם- דן את אוהבו בשעת רצונו, כדי לרחם עליו, ואת אויבו בשעת כעסו, כדי להיפרע ממנו במיצוי הדין. והקב"ה אינו כן, אלא דן את העולם כולו (גם את עוברי רצונו) בשעת רצונו בלבד, בחודש תשרי שיש בו מועדים ומצוות הרבה.



הלכה למעשה
הדלקת נרות - כל אישה ובת (מגיל שלוש) מדליקה נרות שבת ויום טוב (הבת לפני האם). לאחר הדלקת הנרות, מכסים את העיניים ומברכים:
"ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של יום הזכרון".
כאשר ליל ראש השנה חל בליל שבת מברכים: "...להדליק נר של שבת ושל יום הזכרון".
מיד לאחר הברכה על הנרות מברכים ברכת 'שהחינו': " ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". מסירים את הידיים מהעיניים ונהנים מאור הנרות.

הלכות יום טוב - מזמן הדלקת הנרות בערב ראש השנה ועד מוצאי ראש השנה חלים הלכות יום טוב. ביום טוב אסורה עשיית מלאכה כמו בשבת, אבל:
מותר להעביר אש מאש הדולקת מלפני כניסת החג. מותר גם להגדיל את האש, אבל אסור להוליד אש חדשה, כמו על ידי שפשוף גפרור, הפעלת מצית וכדומה.
אסור לכבות אש ביום טוב, ולכן אם מעבירים אש באמצעות גפרור או קיסם עץ, יש להיזהר לא לכבות את הגפרור או לזרוק אותו, אלא יש להניחו בזהירות כדי שיכבה מאליו.
הקטנת להבה היא בכלל כיבוי ולכן אסורה.
מותר לבשל על אש שהודלקה לפני כניסת החג, אך כאמור אסור להקטין או לכבות את הלהבה.
מבשלים בחג רק מאכלים שטעמם היה נפגם אם בושלו לפני החג, ולכן הם טובים יותר אם בושלו בתוך החג.
טלטול ברשות הרבים מותר בחג לצורכי החג, אף אם אין עירוב במקום. כמובן, שכהחג חל בשבת- אסורות בו כל המלאכות, כמו בכל שבת.
תפילות- מכיוון שישנם תפילות מיוחדות בראש השנה, ובחלקים מסוימים בתפילות יש תוספות ושינויים (כמו- "זכרנו לחיים", "המלך הקדוש", "עושה השלום" וכן הלאה) רצוי להתפלל מתוך 'מחזור לראש השנה', ולשים לב לשינויים ולתוספות. ביום הראשון של החג קוראים בתורה "וה' פקד את שרה" (בראשית כ"א) ומפטירין בספר שמואל פרק א' (כי בראש השנה נפקדו שרה וחנה).

ברכה- לאחר תפילת ערבית בלילה הראשון של ראש השנה, מברך איש את רעהו ואת בני ביתו בברכת: "לשנה טובה תכתב ותחתם", ולאישה: "לשנה טובה תכתבי ותחתמי".

סעודת החג- מקדשים על היין קידוש של ראש השנה, ואחריו ברכת "שהחינו". כשחל ראש השנה בשבת אומרים לפני הקידוש בלחש את "שלום עליכם", "אשת חיל", "מזמור לדוד", "דא היא סעודתא", וממשיכים בקידוש של שבת ושל ראש השנה. מברכים ברכת "המוציא לחם מן הארץ" על "לחם משנה" (שתי חלות שלמות), וטובלים את פרוסת החלה בדבש. נוהגים לאכול בסעודת הלילה הראשון מאכלים שרומזים על סימן טוב וברכה, כמו: תפוח מתוק טבול בדבש, ולאחר שמברכים עליו "...בורא פרי העץ" אומרים: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" ואוכלים אותו. אוכלים דגים. וכן ראש של איל, או של כבש, או ראש של דג. אוכלים רימונים ואומרים: "נרבה זכויות כרימון". נוהגים לאכול בשר ולאכול ולשתות מיני מתיקה. יש נוהגים שלא לאכול משך ראש השנה דברים חמוצים ומרירים. וגם יש המדקדקים לא לאכול אגוזים ולוזים. ויש עוד 'סימנים' הנאכלים בחג, כל עדה על-פי מנהגיה.

תקיעת שופר- מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת שופר בראש השנה. מצוה מן המובחר לתקוע בשופר של איל (זכר לעקדת יצחק). זמן תקיעת שופר משעת הנץ החמה ועד שקיעתה. בבית הכנסת- התקיעות אחרי קריאת התורה. יש להאזין לתקיעות היטב, ואין לדבר משך כל התקיעות. מדין תורה חייבים לשמוע תשע תקיעות, אך כדי לצאת מכל ספק תקנו חז"ל לשמוע שלושים תקיעות. תוקעים גם בתפילת מוסף, ויש הנוהגים לשמוע בסך הכל מאה קולות שופר. כשחל יום ראשון של ראש השנה בשבת, אין תוקעים בשופר, אלא רק למחרת.

תשליך- ביום הראשון של ראש השנה, אחרי תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה, הולכים לים או לנהר שיש בו דגים, או למקום שיש בו מים מכונסים ואומרים סדר "תשליך". כשחל יום א' של ראש השנה בשבת, עושים "תשליך" ביום השני של החג.

הכנות ליום השני של החג- אסור לבשל ולהכין ביום א' של החג לצורך היום השני, ולכן אסור לבשל ,להדליק נרות ולעשות הכנות לסעודה של הלילה השני עד חשיכה.

הדלקת נרות וקידוש של לילה שני- קודם להדלקה מניחים על השולחן פרי חדש, או לובשים בגד חדש (עבור ברכת "שהחינו"). אם אין פרי או בגד חדש, בכל זאת מברכים "שהחינו". אחרי צאת הכוכבים מדליקים את הנרות, על ידי העברת אש מאש שדלקה לפני החג. לאחר ההדלקה יש להניח את הקיסם או הגפרור שבאמצעותו הודלקו הנרות בזהירות כדי שלא לכבותו, אלא שיכבה מאליו. מברכים כמו ביום הראשון. את הפרי החדש שמניחים על השולחן בעת הדלקת הנרות ובמשך הקידוש אוכלים מיד לאחר הקידוש לפני נטילת הידיים לסעודה. מקדשים על היין כמו בלילה הראשון, ואם חל ליל ב' במוצאי שבת- מוסיפים לפני ברכת "שהחינו" את ברכת "מאורי האש" (ומביטים בנרות הדולקים) והבדלה. כל סדר התפילות ביום ב' (להוציא שינויים בתפילת שליח הציבור) הוא כביום א'. ביום השני קוראים בתורה את פרשת העקידה. במוצאי החג מבדילים על כוס יין, בלי בשמים ונר.

שינה בחג- נוהגים שלא לישון בשעות היום של ראש השנה, ויש המקילים לישון אחר הצהרים.

אמירת תהלים- בשני ימי החג יש לשקוד באמירת תהלים לילה ויום.


אור החסידות
ימי ראש-השנה, הימים הנוראים, בהם נפתחת השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה, ממלאים כל לב יהודי בהרגשת קדושה. כאשר יהודי מפחד מפני עונש זו- 'יראת העונש', ואילו הימים הנוראים מבטאים יראה עמוקה הרבה יותר- 'יראת הרוממות'. תחושת המורא והפחד שנובעת מהתודעה הפנימית שכל אחד באופן אישי לוקח חלק בהכתרתו של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה. הכתרת הבורא על העולם כולו - זו בקשתם ופעולתם של היהודים בראש-השנה. לכך נדרש קשר אישי של כל יהודי ויהודי עם הקב"ה. קשר פנימי ישיר של כל אחד. לא די בכך שכל העולם, ככלל, יהיה קשור לקב"ה, אלא כל אחד בפני עצמו צריך לחדש ולחזק את הקשר שלו עם בורא העולם, ולהכתיר אותו על העולם. בראש השנה אנו מתפללים: "אלוקינו ואלוקי אבותינו מלוך על העולם כולו בכבודך... ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך... ". כל העולם מכיר במלכות ה' ומקבל אותה עליו, במיוחד האדם, שנשמה-באפו. בתפילה זו מודגשת 'יראת הרוממות', המלכת הקב"ה, ועם זאת המוכנות והמחויבות המלאה לקיים את כל בקשותיו של המלך, לעשות כל מה ירצה. לכן אין אומרים בראש-השנה תחנון או וידוי על חטאים; אמנם ראש-השנה נכלל בעשרת-ימי-תשובה, אולם בימים אלו התחושה הנפלאה של התאחדות עם הקב"ה על-ידי ההכתרה היא חזקה כל-כך, וחודרת ביהודי וממלאה אותו עד כדי כך, שהצער מחטאי העבר בטל לעומת יראת הרוממות ששורה על היהודי. תשובה היא מלשון שיבה, חזרה למקור. ענין זה נפעל בראש-השנה על-ידי ההכתרה. יתר עניני התשובה יחלו רק אחרי ראש-השנה; אחרי יראת הרוממות והקשר הנפלא של כל יהודי עם הקב"ה בהכתרת ה', מגיע הזמן של חרטה על העבר וקבלה לעתיד, כולל וידוי וסליחות, אולם בראש-השנה עצמו היהודי שרוי בדרגה נעלית הרבה יותר מכך - יראת הרוממות. כשיהודי יודע שהקשר שלו עם הבורא התחדש והתחזק כל-כך, חייב הדבר להשפיע על רצונו להיות ראוי לחיבור זה, והוא ודאי יחליט לנטוש כל מה שמפריע לקשר שלו עם הקב"ה, יעזוב את כל החטאים והעברות, ויתאחד עם ה' בתכלית השלמות.

לימוד זכות
דרכו בקודש של 'הסבא משיפולי', מתלמידיו של הבעל-שם-טוב, היתה, להסתתר בראש השנה לפני תקיעות השופר בחדרו. עשה בחדר מה שעשה, ורק אז היה יוצא לבית הכנסת לתקיעות. פעם אחת התארח אצלו לתקופת הימים הנוראים איש מאנשי העיר רייסין. לפני עת התקיעות התגנב האיש בלאט, והביט דרך הסדק לראות מה הוא עושה הצדיק בחדרו, בזמן כל כך קדוש, ממש לפני תקיעות השופר. ראה האיש את 'הסבא' נופל ארצה, בוכה ומתחנן: "ריבונו של עולם! מה אתה רוצה מעמך ישראל? באמונה, לולא ראיתי בעיני מצוות ומעשים טובים שבני-ישראל מקיימים, לא הייתי מאמין שיוכלו בזמן הגלות המרה הזאת לקיים אפילו מצוה אחת. בעולם החשוך הזה, כאשר השטן מרקד ביניהם, והתאוות כולן לנגד עיניהם, ולעומת זאת, את הגהנום "ציירת" בספר 'ראשית חכמה' (ספר מוסר ידוע).
אילו היית עושה להפך: את הגהנום היית מציג אל מול עיניהם, ואת התאוות היית מתאר רק בספר - מבטיח אני לך שאפילו יהודי אחד, לא היה עובר עבירה, ואפילו לא אחת". משסיים הצדיק את דבריו אלה, קם על רגליו העביר ידו על עיניו, ונכנס לבית-הכנסת בהתלהבות רבה, נהם שלוש פעמים והתחיל בסדר התקיעות.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה