(ר"ע) וניניב םולש

םילשורי יגולונכט ןג
96951 םילשורי ,82 .ד.ת ,98 ןינב
.02-649-0740 :סקפ ,02-649-0750 :לט
info@shalombeinenu.org :ינורטקלא ראוד
 
 
עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים
שובה ישראל עד ה' אלוקיך
כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות עלה משה אל ההר והתנפל לפני הקב"ה לבקש רחמים וסליחה על חטא העגל, ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". ועלה משה אל ההר בראש חודש אלול ושהה שם ארבעים יום, עד יום עשירי בתשרי (הוא יום הכיפורים). ובעשירי בתשרי הוריד מן ההר את הלוחות השניים שנתן הקב"ה לבני ישראל ברצון ובשמחה.
 
 
"דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב"
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים 'עשרת ימי תשובה', למרות שאינם אלא שבעה ימים, לפי שהם רובם של עשרת הימים שנקבעו לתשובה: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושבעה הימים שביניהם. ומכיוון שימי ראש השנה ויום הכיפורים נקראים בשמם המיוחד, נשאר השם 'עשרת ימי תשובה' לימים שביניהם.
ימים אלה ידועים גם בשם 'בין כסה לעשור'- בין ראש השנה הנקרא 'כסה' (שנאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"), לבין יום הכיפורים הנקרא 'עשור' (שנאמר: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא").
ושמות אלה מזכירים לאדם מהותם של הימים שבין ראש השנה, שבו נכתב דינו, לבין יום הכיפורים, שהוא זמן חתימת הדין. ובזה לא יסיח דעתו מאימת הדין ומחובת התשובה.
 
באהבת ה' את עמו כמדתו, כי חפץ חסד הוא, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, ממתין הוא לתשובת החוטאים, וברוב רחמיו קבע לנו ימים מיוחדים להיות קרוב אלינו ולקבל תשובתנו מיד, ככתוב: "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נ"ה), ואמרו חכמינו ז"ל: פעמים הקב"ה קרוב ופעמים אינו קרוב. ומתי הוא קרוב? בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
ולכן, אף-על-פי שהתשובה יפה לעולם, בעשרת ימי תשובה היא יפה ביותר ומתקבלת מיד.
ומרבים בימים אלה בתפילות ובתחנונים, ונזהרים בדקדוקי מצוות יותר מכל השנה.
 
 
תפילות בעשרת ימי תשובה
סידרן של התפילות בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הוא כמו בכל השנה, אלא שבתפילת 'שמונה עשרה' מוסיפים:
"זכרנו לחיים" ו"מי כמוך"- בשתי הברכות הראשונות.
"וכתוב" ו"בספר"- בשתי הברכות האחרונות.
בברכת 'אתה קדוש' מסיימים ב"המלך הקדוש" (במקום "הא-ל הקדוש").
בברכת 'השיבה שופטינו' מסיימים "המלך המשפט" (במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט").
בסיום 'שמונה עשרה' אומרים: "עושה השלום" (במקום "עושה שלום").
בשחרית ובמנחה, אחרי 'שמונה עשרה' אומרים "אבינו מלכנו", בכל יום חוץ משבת ומנחה של ערב שבת.
יש האומרים "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'..." (תהלים ק"ל) אחרי 'ישתבח'.
את מזמור כ"ז בתהלים ("לדוד ה' אורי וישעי") אומרים בתפילות שחרית ומנחה, משך כל התקופה מראש חודש אלול ועד יום הושענא רבא. (ויש הנוהגים לומר מזמור זה בתפילות כל ימות השנה, להוציא שבתות).
 
 
צום גדליה
ג' בתשרי, למחרת ראש השנה, הוא צום גדליה.
חל ג' בתשרי ביום שבת- נדחה הצום ליום ראשון, לפי שאין תענית ציבור בשבת, אלא יום הכיפורים בלבד.
ביום זה נהרג גדליה בן אחיקם, שהיה ראש שארית הפליטה שנשארה בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש. עם מותו ברחו הנשארים למצרים ושם השיגתם ידו של נבוכדנצר, מלך בבל, והעניש אותם באכזריות רבה. כך שלמעשה ביום זה, עם בריחת שארית הפליטה, הושלם חורבן בית המקדש הראשון.
יש האומרים שגדליה נהרג ביום הראשון של חודש תשרי, אבל מפני שאין מתענים ביום טוב, נקבעה התענית למחרת החג.
מתענים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. לא אוכלים או שותים ואסור לרחוץ את הפה במים.
רחיצה, סיכה ונעילת נעל של עור- מותרות, אך לא לצורך תענוג.
חולה, אף-על-פי שאין בו סכנה, אינו חייב לצום, וכן מעוברות ומיניקות המצטערות מהצום- פטורות. ומכל מקום, אף שמותר להם לאכול, לא יאכלו יותר ממה שצריכים לבריאות הגוף.
בתפילת עמידה של מנחה מוסיפים את התפלה 'עננו' בברכת 'שמע קולנו', ובחזרת תפילות שחרית ומנחה מוסיף שליח הציבור את תפלת 'עננו' בברכת 'גואל ישראל'.
אחרי תפילת העמידה, בשחרית ובמנחה, אומרים 'אבינו מלכנו'.
 
 
שבת שובה
השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת 'שבת שובה' מפני שמפטירין בה "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע י"ד).
ויש הקוראים לה 'שבת תשובה', מפני שהיא בתוך עשרת ימי תשובה.
יש הנוהגים להדליק לפני כניסת השבת 'נר תשובה', עבורו ועבור בני ביתו.
נהוג בכל תפוצות ישראל שהרב דורש בשבת זו בבית הכנסת, כדי לעורר את הציבור לתשובה.
 
 
ערב יום הכיפורים
כפרות: בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר נוהגים לעשות 'סדר כפרות' (ואפשר להקדים לעשותו בכל עשרת ימי תשובה).
יש הנוהגים לקחת 'כפרה' עבור כל אחד מבני הבית- תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה.
(ולאישה הרה- תרנגול; שמא העובר הוא זכר, ושתי תרנגולות; אחת בעבורה והשניה שמא העובר נקבה).
ויש הנוהגים לקחת תרנגול אחד למספר זכרים, ותרנגולת אחת למספר נקבות.
טוב לקחת תרנגול לבן- רמז להלבנת החטאים, כנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א'). אבל אין צורך לחזר אחרי לבנים, אלא אם הזדמן לו תרנגול לבן- יבחר בו.
אפשר לעשות 'סדר הכפרות' באמצעות דגים או כסף (ומשנים הנוסח בהתאם- במקום "זה התרנגול" אומרים- "זה הדג" או "זה הכסף ילך לצדקה").
נוטלים את ה'כפרה' ואומרים: "בני אדם..." (תהלים ק"ז, וכפי שמופיע במחזור).
אחר כך אומרים: "זה חליפתי... ולשלום" (כפי שמופיע במחזור).
מסובבים את ה'כפרה' מעל הראש שלוש פעמים; בזמן שאומרים: "זה חליפתי", "זה תמורתי" ו"זה כפרתי".
חוזרים על כל 'סדר הכפרות' שלוש פעמים (החל מאמירת: "בני אדם").
אם מסובבים 'כפרה' עבור אחר- אומר זה שמסובבים עבורו את הנוסח, ואם אינו יכול לדבר (כגון תינוק), אומרים עבורו: "זה חליפתך..." וכן הלאה.
נוהגים לתת את ה'כפרות' לעניים, ועדיף לפדות אותם בכסף ולחלק אותו לעניים (כדי שלא יתביישו בזה שנותנים להם את התרנגולים שנלקחו  ל'כפרות'). יש הנוהגים לתת עבור עניים הן את ה'כפרות' והן את כסף הפדיון.
אל יחשוב אדם, שבשעת 'סדר הכפרות'- נתכפרו חטאיו, אלא עיקר הכוונה בזה- לעורר את האדם בשעת מעשה, כדי שיתעורר בתשובה.
 
 צדקה: מרבים בערב יום הכיפורים בנתינת צדקה, לפי שגדולה זכות הצדקה להגן ולהציל מגזרות רעות.
 
סעודות ערב יום הכיפורים: מצוה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים.
"המצווה לאכול בערב יום כפור היא מאהבת הקב"ה לעם ישראל, שלא ציוה להתענות אלא יום אחד בשנה, ולטובתם- לכפר עוונותיהם, וציום שיאכלו וישתו תחילה, כדי שיוכלו להתענות ושלא יזיק להם העינוי" (ספר החינוך).
אוכלים סעודה בשרית מוקדם ביום (בנוסף על הסעודה המפסקת).
בסעודות היום טובלים את הלחם בדבש.
מהדרים לאכול דגים בסעודה המוקדמת.
משך כל היום לא אוכלים ביצים, שום ושומשום. אין אוכלים אלא מאכלים הקלים לעיכול, כדי שלא תהיה בטנו מלאה ולבו גס בעת תפילת יום הכיפורים.
בסעודה המפסקת נוהגים לא לאכול דגים ולא מאכלים מתובלים.
לא שותים יין ומשקים משכרים.
אם מסיים לאכול את הסעודה המפסקת בעוד היום גדול, ובדעתו לאכול או לשתות אחר כך- צריך שיתנה קודם ברכת המזון שאינו מקבל עליו עדיין את התענית.
מפסיקים לאכול ולשתות לפני שקיעת החמה.
 
פיוס ומחילה: "עבירות שבין אדם למקום- יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו- אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה סוכה).
מי שצער אדם מישראל חייב לפייסו לפני יום הכיפורים. משום כך נהגו שבימי התשובה מפייס כל אחד את חבריו ומבקש את סליחתם, שמא חטא כנגדם מבלי לדעת, או שידע ושכח.
אם יש בידו מן הגזל והאונאה- יחזיר ויפיס את חברו, ויתקן כל דבר הנוגע בענייני ממון.
אם יודע שחטא נגד חברו- אל ינוח עד אשר חברו יתפייס וימחל לו.
והאיש אשר מבקשים ממנו מחילה- ימחל בלב שלם ולא יהא אכזרי.
אמרו חז"ל: "כל המעביר על מידותיו- מעבירין לו על כל פשעיו".
 
טבילת במקווה: נוהגים לטבול בערב יום הכיפורים כדי להיטהר לקראת היום הקדוש.
 
תפילת מנחה: מתפללים מנחה מוקדם, בעוד היום גדול, כדי שתהא שהות לאכול את הסעודה המפסקת מבעוד יום.
מוסיפים בתפילת שמונה עשרה, לקראת סופה- 'סדר וידוי', (כמופיע בסידורים ובמחזורים).
 
כבוד החג: מנקים ומסדרים את הבית כלקראת כל חג. פורסים מפה על השולחן ולובשים בגדי חג.
יש הנוהגים ללבוש בגדים לבנים, כסימן לזה שמטהרים את עצמם ולסליחת העוונות, וכן להיות בדוגמת מלאכי השרת, ככתוב: "וביום הכיפורים הם נקיים כמלאכי השרת" (מדרש רבה). ועוד- על ידי לבוש דמוי תכריכים יזכור את יום המוות, וייכנע לבבו לשוב בתשובה שלמה.
מתעטפים בטלית מבעוד יום ומברכים: "...להתעטף בציצית", ואם נתאחר עד בין השמשות- יתעטף, אך לא יברך.
חולצים את נעלי העור ונועלים של בד, עץ, גומי , פלסטיק וכיוצא בזה.
 
הדלקת נרות: לפני הדלקת נרות, מדליקים נרות נשמה על הורים שנפטרו, ויש הנוהגים להדליק גם 'נר חיים' שידלוק משך כל יום הכיפורים.
כמו לקראת כל חג, מדליקים נרות ומברכים: "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכיפורים".
כשחל יום הכיפורים בשבת, מברכים: "...של שבת ושל יום הכיפורים".
 
ברכות: לפני היציאה לבית הכנסת, שאז כבר חלה קדושת היום, ושערי רחמים נפתחו, מברך ראש המשפחה את כל אחד ואחת מצאצאיו בברכת כוהנים ("יברכך ה'... וישם לך שלום").
מאחלים איש לרעהו: "גמר חתימה טובה".
 
 
יום הכיפורים
תענית: מצוות עשה מן התורה לשבות מאכילה ושתיה ביום הכיפורים, מתשעה לחודש בערב עד עשירי בערב.
הכל חייבים להתענות; אנשים ונשים, זקנים וחולים, ונערים ונערות שהגיעו למצוות (נער מגיל שלוש-עשרה, ונערה מגיל שתים-עשרה, על-פי התאריך העברי).
חולה שיש בו סכנה, יברר אצל רב מוסמך כיצד לנהוג.
שטיפת הפה וטעימת מאכל (אפילו ללא בליעה)- אסורים.
רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, בין במים חמים בין בצוננים, ואפילו רחיצת איבר אחד- אסורה.
ילדים קטנים מגיל תשע, מחנכים אותם לצום מספר שעות, לפי כוחם. רחיצה, סיכה ונעילת נעלי עור- אסורים עבורם כל היום. קטנים מתחת לגיל תשע, מונעים מהם רק נעילת נעלי עור ורחיצה וסיכה לשם תענוג.
בבוקר נוטלים ידיים עד סוף פרקי האצבעות, וכן לפני תפילה וביציאה מהשירותים.
כוהנים, מכיוון שנוטלים ידיהם עד הזרוע לפני העלייה לדוכן לברכת הכוהנים (הואיל ואין זו רחיצה לשם תענוג), יצטרכו לברך על נטילת ידיים זו, משום שנטילת הבוקר (עד פרקי האצבעות בלבד) אינה מספקת לברכת הכוהנים. ומכיוון שכבר ברכו בבוקר "על נטילת ידיים", יוצא שיצטרכו לברך שנית. כדי לצאת מהספקות- טוב יותר שכוהנים ייטלו בבוקר את ידיהם עד הזרוע ויברכו "על נטילת ידיים", ולפני שעולים לדוכן לברך לא יצטרכו לברך שוב.
אם מתלכלכים- מותר לרחוץ את המקום המלוכלך בלבד.
סיכה בכל סוגי השמנים והתכשירים- אסורה.
אסור לנעול מנעלים שיש בהם עור, אפילו רק בחלקם. נעלי גומי בד, קש וכדומה- מותרים.
ביום הכיפורים נוהגים בעל ואשתו את כל ההרחקות שנוהגים בימי נידתה.
מכיוון שיש להוסיף מחול על הקודש, לכן אסורים בכל אלה מבעוד יום- מעט קודם בין השמשות, וכן במוצאי יום הכיפורים- מעט לאחר צאת הכוכבים.
 
תפילות: יום הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שיש בו חמש תפילות.
בנוסף לתפילות ערבית, שחרית ומנחה שמתפללים מדי יום, ותפילת 'מוסף' שמתווספת בשבתות, חגים, ראשי-חודשים וימי חול-המועד, מתפללים ביום הכיפורים גם תפילת 'נעילה'.
בתורת הסוד מובא שהתפילות הן כנגד הדרגות בנשמת האדם: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. ומכיוון שיום הכיפורים הוא הזמן היחידי בשנה בו מאירה גם בחינת ה'יחידה', שהיא הדרגה הגבוהה ביותר, לכן הוא היום היחידי בו מתפללים תפילה חמישית.
קודם שקיעת החמה, לפני תפילת ערבית, פותחים את ארון הקודש ומתחילים את סדר 'כל נדרי'. מחזיקי ספרי התורה עומדים ליד שליח הציבור.
לאחריו מברכים ברכת 'שהחיינו', על קדושת היום ומצוותיו. נשים ובנות שברכו כבר 'שהחיינו' בהדלקת הנרות- לא מברכות שוב.
בתפילת ערבית (וכן לאורך כל תפילות יום הכיפורים), ב'קריאת שמע' אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם (בשונה מכל ימות השנה, שאומרים בלחש).
בתפילת 'שמונה עשרה' אומרים סדר וידוי, ואם חטא שאינו מפורש בוידוי, מפרט חטאו בלחש ומתחרט ומתוודה עליו.
בברכות השחר לא מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי".
בקריאת התורה קוראים בפרשת 'אחרי מות', שמדובר בה אודות עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים במשכן ובמקדש.
אומרים 'יזכור' לעילוי נשמות הנפטרים. מי שאביו ואמו חיים- יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות.
תפילת מוסף כוללת את סדר העבודה של הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים (בעבודה זו היתה תלויה כפרת כל ישראל).
בתפילת מוסף נוהגים להשתחוות ארצה, וצריך לפרוס מפה או נייר, או להליט פניו בטלית, משום שאסור להשתחוות ופניו על רצפת אבן מחוץ לבית המקדש.
בתפילת מנחה קוראים בתורה בפרשת 'אחרי מות', ומפטירים בספר 'יונה'.
סמוך לשקיעת החמה מתחילים להתפלל 'תפילת נעילה', וממשיכים עד סיומו של היום; אומרים-  "חתמנו" במקום "כתבנו".  "חתום" במקום "וכתוב".  "נחתם" במקום "ונכתב".
אומרים בקול רם: "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" (כדי לקבל עליו עול מלכות שמים באמונה שלמה לכל השנה). 
ואח"כ שלוש פעמים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (כנגד "ה' מלך"- בעבר, "ה' מלך"- בהווה ו"ה' ימלוך לעולם ועד"- בעתיד).
ושבע פעמים: "ה' הוא הא-לוהים" (ללוות את השכינה המתעלה מעלה דרך שבעת הרקיעים).
עם לילה, אחרי צאת הכוכבים, תוקעים תקיעה אחת בשופר, סימן לעליית השכינה ששרתה עמנו ביום הקדוש, כמו שנאמר: "עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר" (תהלים מ"ז).
ואומרים: "לשנה הבאה בירושלים".
במוצאי יום הכיפורים מתחילים לעסוק בהקמת הסוכה, כדי לצאת ממצוה הישר למצוה אחרת, או לומדים דיני עשיית סוכה, או שמדברים אודות בניית הסוכה.
 
"במוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת: לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה אלקים את מעשיך" (קהלת ט)
 
 
"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"
בראשי תיבות
אמר הצדיק ר' זושא מאניפולי: תשובה בראשי תיבות -
ת  -  תמים תהיה עם ה' אלקיך.
ש  -  שויתי ה' לנגדי תמיד.
ו -      ואהבת לרעך כמוך.
ב  -  בכל דרכך דעהו.
ה  -  הצנע לכת עם ה' אלקיך.
 
איך עושים תשובה?
איש אחד בא לצדיק רבי ישראל מרוז'ין ואמר:
"חוטא אני, ורצוני לעשות תשובה".
"ומדוע אינך עושה?" שאל הצדיק.
"איני יודע כיצד עושים זאת" השיב האיש.
שאל אותו הרבי: "וכיצד ידעת לחטוא?"
השיב האיש: "עשיתי, ואחרי כן נודע לי שחטאתי".
אמר לו הצדיק: "עשה כן גם עתה, חזור בך, והחשבון יבוא מאליו".
 
קשקוש המטבעות
מנהג היה בעיר מזיבוז' לקשקש בקערות הצדקה בערב יום הכיפורים, כדי שבאי בית הכנסת ישימו לב ויתנו צדקה.
פעם אחת רצו אנשי העיר לבטל מנהג זה, מפני שהרעש היה מבלבל בשעת תפילת המנחה.
שמע זאת הבעל-שם-טוב והתנגד לביטולו. הוא כינס את הציבור וסיפר להם שבשנה אחת, בערב יום הכיפורים, התאספו בשמים קבוצה של מלאכי חבלה והחליטו שלא להניח לתפילות ישראל לעלות מעלה.
מכיוון שהחלו קולות השלכת המטבעות לקערות הצדקה, לא יכלו אותם מזיקים לעמוד ברעש קשקוש הקערות, ומיד התפזרו, והגזירה בוטלה.
 
מחילה בלי גבול
במידת בשר-ודם, אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו, ואחר-כך חזר לסורו, קשה מאד שימחול לו שנית, וכל-שכן בשלישית וברביעית.
 אבל במידת הקב"ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממידת הרחמים, ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת אין-סוף.  (ספר התניא)
 
שני "חטאים"
שליח הציבור במניינו של הצדיק רבי שר שלום מבעלז אחר להגיע לתפילת יום הכיפורים.
ומעשה שהיה כך היה; בשכנות לביתו של אותו שליח ציבור גר אדם זקן וערירי שהיה באותם ימים חולה אנוש. ומכיוון שכך נשתהה אצלו להכין עבורו כוס חמין, והגיע לבית הכנסת כשהקהל כבר החל בתפילה. הזדרז האיש וניגש לתפילה.
אחרי תפילת שחרית פנה אליו הרבי ושאל: "מה זה היה לך היום בתפילתך?"
נבהל האיש וחשב שהצדיק מוכיח אותו על שני דברים: חילול יום הכיפורים (בזה שהכין משקה חם לשכנו), ואיחורו לתפילה.
הוא התחיל להתנצל ולספר מה שקרה.
רבי שר שלום הפסיקו ואמר: "אכן, הרגשתי שדבר גדול בא לידך היום, שהרי המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. שערי השמים נפתחו לתפילתך, ושכרך גדול מאד".
 
וכל מאמינים
החסיד ר' מענדל פוטרפס נאסר ברוסיה הקומוניסטית בגלל פעולותיו למען היהדות.
ביום הכיפורים הראשון שלו בכלא, כשהגיע בתפילתו למילים "וכל מאמינים", התעוררה במוחו שאלה: איך אפשר לומר שהכל מאמינים, בשעה שיש כל-כך הרבה יהודים קומוניסטים שנאבקים נגד האמונה בקב"ה?
כעבור מספר ימים הועבר ר' מענדל למחנה כפייה, ובעודו מנסה להסתגל לאווירת המקום החדש, ניגש אליו בריון, בעל מראה מפחיד, שכלל וכלל לא נראה יהודי ואמר לו:
"ראיתי שהתפללת, ואני רוצה שתדע שגם אני יהודי. השנה, ביום הכיפורים, צמתי לראשונה בחיי. אינני יודע דבר על היהדות, אבל סבתי לימדה אותי בילדותי לומר 'מודה אני', וזה מה שעשיתי ביום הכיפורים- צמתי ומלמלתי כל היום 'מודה אני'".
ר' מענדל קיבל תשובה לשאלתו.
 
וידוי פה
שאלו את רבי מאיר מאפטה: מה פירוש האמירה שאנו אומרים ביום הכיפורים: "על חטא שחטאנו לפניך בווידוי פה"- האם הווידוי הוא חטא?
השיב להם רבי מאיר: הדגש הוא על וידוי שנאמר בפה בלבד, ללא כוונה אמיתית, אלא מן השפה ולחוץ. וכדי לא להוסיף גם חטא זה על חטאינו, אנו ממהרים להתוודות גם על חטא זה שעשינו זה עתה- וידוי פה".
 
ומה עכשיו?
פעם, במוצאי יום הכיפורים, נכנס רבי יוסף יצחק מליובאוויטש אל אביו, הצדיק רבי שלום-דובער ושאלו: "ומה עכשיו?"
השיב הרבי: "עכשיו צריכים להתחיל לעשות תשובה"...
 
 
 
"ויאמר ה' סלחתי כדברך"